“ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה”, אמרה שלי שם טוב, אמו של עומר. “במשך 505 ימים ישבתי בחדר של עומר והתפללתי לבורא עולם שישמור עליו. אני עומדת כאן עכשיו ומודה לך בורא עולם שלא השבת את תפילותיי ריקם”.
עומר, ששוחרר לאחר שהוחזק לבדו במנהרה במשך 450 ימים, שיתף בתחושותיו לאחר החזרה: “כל מה שחלמתי לעשות כשאשוב הביתה הוא לשים את הראש על ברכיי של אמא ולתת לה ללטף לי את השיער, ולצאת לרכב עם מלכי על האופנוע ולהרגיש את רוח החופש”. הוא תיאר את הרגע הראשון שלו בישראל: “כשהגעתי לידיהם של החיילים שלנו, נשמתי לרווחה. הפנים הראשונות שראיתי היו של פסיכולוגית, והדבר הראשון שביקשתי ממנה היה חיבוק, כי הייתי צמא למגע אנושי, חום ואהבה”.
ניבה ונקרט, סיפרה על מצבו הרפואי של עומר בנה לאחר שחרורו: “עומר עבר תנאי שבי קשים מאוד, ואיבד מעל 30 קילוגרם ממשקלו. לאורך כל תקופת השבי, הוא לא קיבל טיפול לקוליטיס. לשמחתנו, עומר זוכה עכשיו לטיפול רפואי מסור”.
גם שי, אביו של עומר, הדגיש את גודל ההישג: “אנחנו מודים לעם ישראל על ההירתמות למשימה הלאומית החשובה במדינה… יש לנו משפחה ענקית, מאוחדת ואוהבת, חברים רבים וקהילת גדרה המופלאה שלא עזבה אותנו לרגע”.
למרות השמחה, ברור לכולם כי הדרך עוד ארוכה. כמו שסיכמה זיו עבוד: “נמשיך לזעוק, נמשיך לדרוש, נמשיך להיאבק – כי אנחנו לא מוותרים על אף אחד. עד שכולם יהיו כאן. עד שננצח באמת”.
התרעות פיקוד העורף