"לכתיבת ספר התורה לזכרו של אורי, זו הייתה צוואתו בהבטחה וההסכם בין אליה לבנו," שיתף האב הכואב. "ברוך השם שאליה הביא לנו את המידע הזה והגשמנו אותו בזכות אנשים טובים כמו שי גראוכר וקהילת פאלם ביץ' סינגוג ממיאמי שתרמו את זה בתוך 24 שעות".
מעדותו של אליה כהן, שהיה בשבי יחד עם אורי, עולה כי דנינו הפגין אומץ לב יוצא דופן במנהרות. "אורי מאוד דאג שם לפצועים," סיפר האב, "הוא רב פיזית עם המחבלים שיעניקו טיפול רפואי לפצועים בימים הראשונים כשדיממו שם הפצועים".
למרות הסכנה הברורה לחייו, אורי לא נרתע מעימותים עם חוטפיו. "אורי נלחם עם המחבלים פיזית על מנת שיעניקו טיפול רפואי לחטופים, ובסוף באמת העניקו טיפול רפואי," הדגיש האב. "בהמשך הוא דאג גם לאוכל לחטופים דרך מריבות עם המחבלים. אורי לא ראה את הנשק שיש למחבלים בידיים, לא עניין אותו".
למרות התנאים הקשים במנהרות, אורי הקפיד לשמור על עקרונותיו הדתיים. "הוא לא אכל שם לא בשר ועוף, ואחרי כל ארוחה הוא בירך ברכת המזון לכולם, בקול כדי שכולם ישמעו," סיפר אלחנן דנינו.
אליה כהן שיתף את משפחת דנינו בפרטים על נסיבות חטיפתו של אורי. "הוא תיאר שאורי יצא מהרכב והתחבא באחד השיחים. המחבלים שאלו את עומר שם טוב, מיה ואיתי איפה הנהג, אף אחד לא אמר להם, אמרו 'אנחנו לא יודעים'".
כשנתפס, אורי לא נכנע אלא נאבק בחוטפיו. "כשהמחבל תפס אותו, הוא פשוט פצע אותו קשה," סיפר האב. "אליה מספר שחמישים יום חיפשו במנהרות מי זה הבחור שפצע את המחבל, כי המחבל לא היה במצב לזהות מי פצע אותו".
גם ברגעי החטיפה עצמם לא ויתר אורי. "גם ברכב שחטפו אותו הוא רב איתם במכות. אליה שמע את זה מאורי, אבל הוא ידע שזה אמיתי כי הוא ראה שהמחבלים מחפשים, לא מפסיקים לחפש מי זה הבחור שפצע את המחבל".
ספר התורה הושלם בטקס מרגש כאשר אליה כהן ועומר שם טוב, שהיו עם אורי בשבי, כתבו את האותיות האחרונות בספר שנכתב לזכרו.
התרעות פיקוד העורף