הניו יורק טיימס הקדיש מרחב לתיאור עיניה העצובות ודמותה הצנומה של צנגאוקר, שלפי הכתוב איבדה 11 קילו ממשקלה מתחילת המלחמה. בכל לילה, לפני שהיא נרדמת, עינב רואה את אותה תמונה, נכתב. מתן, יושב בישיבה מזרחית על רצפת תא קטן וחסר חלונות, מוטות ברזל נטרקים לפניו. חטופים משוחררים העידו שחמאס החזיק חלק מהגברים בכלובים במנהרות תת-קרקעיות. עם התמונה הזו בראשה, עינב מוצאת את זה "בלתי אפשרי לישון. העיניים שלי בוערות. אני כמו תינוק שבוכה עצמו לשינה. בשלב מסוים, אני קורסת".
מתוארים רגעי החטיפה של מתן כפי שנחשפו רק בחודש מאי, לאחר חקירה של אחד המשתתפים בטבח נעצר בעזה במרץ סיפר איך הוא השתולל בניר עוז עם קבוצה קטנה כולל אביו, שלדבריו היה חבר חמאס. כשראו את מתן מסתתר בשיחים, אמר האיש, הם הכו אותו בגב, ואז הורו לו לקחת אותם לביתו, שם "הוא נתן לנו קולה, נוטלה ומים". טויוטה מלאה אנשים עצרה אותם כשהובילו את מתן החוצה.
מתואר שינוי עמדתה של צנגאוקר כלפי נתניהו לאורך המלחמה. בתחילה, כתומכת ליכוד, היא מתארת: "נהגתי לצפות בו על הבמות הגדולות ולראות את הלגיטימציה הבינלאומית שלו. אנשים הקשיבו לו בלהיטות, וכך גם אני. שתיתי את מילותיו". בהמשך, לאחר קריסת העסקה הראשונה בחורף 2023 והחזרה למלחמה מתארת צנגאוקר: "זו הייתה נקודת השבירה הראשונה שלי. אני זוכרת שחשבתי, איך אני מקלפת את עצמי מהרצפה?". לאחר פגישה עם נתניהו באותה נקודה מתואר המפנה של צנגאוקר, שהבינה שמטרות המלחמה - השבת החטופים ומיטוט חמאס, סותרות זו את זו.
מתוארים מהלכי המחאה של צנגאוקר, מההפגנות וההצהרות, דרך המחאות בכנסת ועימותים עם פוליטיקאים שונים ועד לנסיעה לוושינגטון בניסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות. מתוארים גם המתחים בין משפחות החטופים ביחס לעמדות השונות במאבק, לטקטיקות השונות ולדרכה המובחנת של צנגאוקר, שזוכה מחד להערכה עצומה, אך מכיוונים אחרים לביקורת נוקבת בשיח הציבורי הישראלי.
התרעות פיקוד העורף