הניו יורק טיימס הקדיש בסוף השבוע כתבה של מעל 6,000 מילה לאישה שהפכה לסמל לאימהות בישראל - עינב צנגאוקר, אמו של מתן. הכתבה עוסקת בשאלה - "איך הפכה אמא מיוסרת לאויבת הגדולה ביותר של נתניהו?".
אחד הראיונות מהם מורכבת הכתבה התקיים לפני כשבועיים, בערב חזרתם של שלושת החטופים אור לוי, אלי שרעבי ואוהד בן עמי בפעימה החמישית לעסקה. כזכור, שלושת השבים נראו כחושים במיוחד וניכרה על גופם ההתעללות שעברו בשבי, דבר שהקשה מאוד על משפחות החטופים ועל הציבור כולו, "לראות את מצבם של הגברים היה אסון", אמרה צנגאוקר בריאיון.
הניו יורק טיימס הקדיש מרחב לתיאור עיניה העצובות ודמותה הצנומה של צנגאוקר, שלפי הכתוב איבדה 11 קילו ממשקלה מתחילת המלחמה. בכל לילה, לפני שהיא נרדמת, עינב רואה את אותה תמונה, נכתב. מתן, יושב בישיבה מזרחית על רצפת תא קטן וחסר חלונות, מוטות ברזל נטרקים לפניו. חטופים משוחררים העידו שחמאס החזיק חלק מהגברים בכלובים במנהרות תת-קרקעיות. עם התמונה הזו בראשה, עינב מוצאת את זה "בלתי אפשרי לישון. העיניים שלי בוערות. אני כמו תינוק שבוכה עצמו לשינה. בשלב מסוים, אני קורסת".
מתוארים רגעי החטיפה של מתן כפי שנחשפו רק בחודש מאי, לאחר חקירה של אחד המשתתפים בטבח נעצר בעזה במרץ סיפר איך הוא השתולל בניר עוז עם קבוצה קטנה כולל אביו, שלדבריו היה חבר חמאס. כשראו את מתן מסתתר בשיחים, אמר האיש, הם הכו אותו בגב, ואז הורו לו לקחת אותם לביתו, שם "הוא נתן לנו קולה, נוטלה ומים". טויוטה מלאה אנשים עצרה אותם כשהובילו את מתן החוצה.
מתואר שינוי עמדתה של צנגאוקר כלפי נתניהו לאורך המלחמה. בתחילה, כתומכת ליכוד, היא מתארת: "נהגתי לצפות בו על הבמות הגדולות ולראות את הלגיטימציה הבינלאומית שלו. אנשים הקשיבו לו בלהיטות, וכך גם אני. שתיתי את מילותיו". בהמשך, לאחר קריסת העסקה הראשונה בחורף 2023 והחזרה למלחמה מתארת צנגאוקר: "זו הייתה נקודת השבירה הראשונה שלי. אני זוכרת שחשבתי, איך אני מקלפת את עצמי מהרצפה?". לאחר פגישה עם נתניהו באותה נקודה מתואר המפנה של צנגאוקר, שהבינה שמטרות המלחמה - השבת החטופים ומיטוט חמאס, סותרות זו את זו.
מתוארים מהלכי המחאה של צנגאוקר, מההפגנות וההצהרות, דרך המחאות בכנסת ועימותים עם פוליטיקאים שונים ועד לנסיעה לוושינגטון בניסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות. מתוארים גם המתחים בין משפחות החטופים ביחס לעמדות השונות במאבק, לטקטיקות השונות ולדרכה המובחנת של צנגאוקר, שזוכה מחד להערכה עצומה, אך מכיוונים אחרים לביקורת נוקבת בשיח הציבורי הישראלי.
תוארו גם אותות החיים הכואבים מחמאס - הסרטון שפורסם בו נראה מתן גלוח ראש וכאוב בחלל קטן וסגור, מעיד כי הוא סובל סבל עמוק אך בכל זאת צופה במאבקה של אמו ומחכה לפגוש אותה, לשבת איתה לאכול. תוארה התעמולה הכואבת באחד מ"טקסי השחרור" המשפילים של החטופים, בו קיבל שורד השבי סשה טרופנוב "מתנה" להעביר לעינב - שעון חול עם תמונתו של מתן עליו נכתב "הזמן אוזל".
כשנשאלה צנגאוקר איך היא משתתפת בכל ההפגנות, בהשוואה למשפחות אחרות ש"מחלקות משמרות", ושולחות חבר משפחה אחד או אחר לכל הפגנה, היא השיבה: "כי אף אחד לא יכול לנהל את הקרב הזה בשמי. אני כמו עוף החול, קמה מההריסות. אני מנערת את האבק וממשיכה להילחם".