עם זאת, לא כל התושבים ממהרים לשוב. "חלק מהמשפחות בחרו להישאר בערים המפונות כדי שילדיהם יסיימו שם את שנת הלימודים״, אומר נעמן. "אחרים עדיין חווים חששות כבדים בעקבות אירועי שבעה באוקטובר, ואנחנו פועלים כדי להבטיח להם סביבה בטוחה ככל האפשר״.
נעמן מדגיש כי הוא פועל נמרצות לשיפור המעטפת הביטחונית של שלומי. "לחצתי על אלוף פיקוד הצפון להחזיק בנקודה אסטרטגית מעל היישוב, והיום מוצבים שם חיילים רבים השומרים על אזור הגליל המערבי״, הוא אומר. בנוסף, ביקש להקים מוצב ביטחוני נוסף בשכונות המזרחיות של שלומי.
כחלק מהמאמצים להגביר את תחושת הביטחון, היישוב קיבל עשרות מיליוני שקלים לחיזוק מרכיבי הביטחון וצפוי לקבל מימון נוסף להקמת יחידה טקטית לוחמת שתפעל 24/7 ברחבי היישוב. "כל הצעדים האלה מביאים לשינוי דרמטי בתחום הביטחוני, ואנחנו מחויבים להמשיך לפעול למען ביטחון התושבים״, מסכם נעמן.
דדוש חזר עם משפחתו לגורן כבר בתחילת ינואר, אך הוא מביע תסכול מהמצב הביטחוני: "פחדנו, אבל הילדים לא יכלו להמשיך ככה, הם איבדו את זה ורצו לחזור הביתה״. עם זאת, הוא מתאר הבטחות ביטחוניות שלא מומשו: "איפה המצלמות? איפה מרכיבי הביטחון והחיילים שהובטחו? כרגע אני לא רואה שום שינוי״.
לטענתו, הנוכחות הצבאית באזור נעלמה כמעט לחלוטין: "אם נוסעים מגורן לצפת, לא רואים חיילים. במהלך הלחימה הייתה פה נוכחות צבאית גדולה, והיום הכוחות כמעט לא נראים״.
גם בגורן, חלק מהמשפחות עדיין בוחרות להמתין. "יש הורים שהעדיפו להישאר בערים המפונות עד סוף השנה, כדי לשמור על יציבות לילדים״, הוא מסביר. "המבחן האמיתי יהיה בעוד כמה חודשים – אז נראה אם באמת חזרנו לשגרה בטוחה״.
גם בקריית שמונה ותל חי נרשמה חזרה לשגרה, עם פתיחתו מחדש של מכון המחקר מיגל. הנהלת המכון קיימה מפגש מרגש בחוות המחקר "מטעים" שבעמק החולה, ובסימן חזרה הביתה נערכה נטיעת עצי שקד בהשתתפות עשרות עובדים וחוקרים, ביניהם מפוני הצפון.
"אנחנו רוצים לתת להן ודאות – שייהנו מטיולי פסח, ממסיבת הסיום. התאומות שלי בנות 13, בכיתה ז', והקטנה בת 10, בכיתה ה'. אחרי שנה וחצי שהן חיות בסביבה אחרת, פתאום הן צריכות לעזוב חברים שהכירו ולהתחבר מחדש. זה לא פשוט. לכן - החלטנו לחכות עד סוף שנת הלימודים הנוכחית".
״הבת שלי אמרה שהסיכוי לחדירת מחבלים לצפון בשנה-שנתיים הקרובות הוא נמוך, והיא צודקת לדעתי. אבל הבת הקטנה, שבכלל לא דיברה על החששות עד עכשיו, פרצה בבכי היסטרי כי היא מפחדת לחזור לצפון ושיחדרו מחבלים לקיבוץ. המצב משפיע עליהן, הן חשופות לתקשורת גם דרך חברים ומודעות למצב בצפון ובדרום״.
עם זאת, בסופו של דבר היא אומרת כי היא ומשפחתה יחזרו ליפתח, פשוט כי אין להן ברירה. "יש לנו שם שני בתים, ואנחנו נחזור בסוף השנה כי אין לנו אופציה כלכלית אחרת. כרגע בונים לנו ממ"ד כי בבית שלנו בקיבוץ בכלל אין״.
מועד גם מבקרת את הדרך שבה ישראל מתמודדת עם האיום הביטחוני מבחינה מודיעינית. "הסיבה שבכלל אפשרו לרדואן, כוח העילית של חיזבאללה, להגיע לגבול על אף שידעו על תוכנית כיבוש הגליל, היא כי נשענו רק על סמך מודיעין וכוונות. אבל מה קורה אם יפספסו שוב את הכוונות – כמו שקרה בשבעה באוקטובר בדרום?״.
לדבריה, אחת הבעיות המרכזיות היא שההנהגה הביטחונית עדיין מסתמכת על ניתוח כוונות במקום לפעול לנטרול יכולות האויב. "החשש שלי הוא שהם ממשיכים לפענח את המצב על פי מה שהם חושבים שחיזבאללה מתכנן, ולא על פי היכולות האמיתיות שלו. חייבים למנוע מהאויב את היכולת לפגוע בנו – בלי קשר למה הכוונות שלו כרגע. כי בסוף, במודיעין לעיתים יכולות להיות טעויות״.
התרעות פיקוד העורף