בית המשפט לענייני משפחה דחה השבוע תביעת לשון הרע בסך 550,000 שקלים שהגיש עורך דין נגד גרושתו, שהתלוננה נגדו מספר פעמים במשטרה ופרסמה פוסט בפייסבוק. בפרשה מורכבת, הנתבעת טענה כי התובע שכנע אותה "לפתוח את הזוגיות ולקבל נשים אחרות" אך "כשהחליטה לעזוב אותו, עשה כל מאמץ לנקום בה" באמצעות "הטרדות, השמצות ומעקב". השופטת הטילה על התובע הוצאות משפט בסך 35,400 שקלים.
עוד קבעה השופטת מירה רום, כי "לא כל תלונה שהוגשה למשטרה בגין אלימות במשפחה ונסגרה בהעדר ראיות או בהעדר אשמה היא תלונת שווא".
במרכז הפרשה עמדו זוג הורים גרושים, שלהם שתי בנות. בשלב מסוים נקלעו יחסיהם למשבר והם התגרשו, הליך הגירושין היה מורכב וכלל כ-15 הליכים משפטיים נפרדים. התובע, עורך דין במקצועו, הגיש את התביעה בטענה כי מצא עצמו "במרכזו של מסע הכפשות הכולל תלונות שווא על אלימות פיזית ומילולית, פרסום פוסט שקרי בפייסבוק, ופגיעה בשמו הטוב". לטענתו, הנתבעת עשתה זאת "מתוך מניעים כלכליים לשינוי זמני השהות והגדלת דמי המזונות".
הנתבעת מצדה טענה כי "כליאתה במערכת יחסים בריונית מצד התובע הובילה אותה לפנות לעזרתה של המשטרה", וכי פרסום הפוסט נבע "מתחושת מצוקה עקב מחדלי הרשויות" שלא טיפלו בתלונותיה. התובע טען כי למרות שהצדדים הגיעו להסכמות בהליכי הגירושין והתגרשו הנתבעת החלה "במסע הכפשות כנגדו באמצעות הגשת הליכי סרק, כולל תלונות שווא במשטרה על עבירות אלימות, איומים ופגיעה ברכוש, וכן פרסום פוסט האשמות כנגדו בפייסבוק".
לדבריו, בעקבות תלונותיה "השקריות" של הנתבעת, הוא מצא את עצמו "בחדר חקירות נחקר על מעשים שלא עשה מעולם", והתמודד "שוב ושוב עם טענות כוזבות מפיה של הנתבעת, הן בפני הרשויות והן בפני קהל של אנשים שנחשפו לפוסט בפייסבוק". עוד טען כי הנתבעת "אשר סובלת מהתקפי זעם וחוסר שליטה, נוהגת לקלל את התובע ולשלוח הודעות נאצה, פעלה ממניעים פסולים, כיזבה בדברים, בדתה ראיות ופגעה בשמו הטוב".
הנתבעת טענה מנגד, כי התובע הגיש "סדרת תביעות סרק מתוך מניעים פרטיים, במטרה לרסק את הנתבעת נפשית וכלכלית". לדבריה, הפוסט שפרסמה בפייסבוק "הוסר מיד לאחר בקשת התובע" והיה למעשה "זעקה לעזרה בעקבות אלימות התובע", כאשר שמו כלל לא נזכר בפוסט. לגבי התלונות במשטרה, טענה הנתבעת כי "כל התלונות שהגישה הן אמת, משקפות את המציאות לא רק מבחינת העובדות אלא גם את תחושותיה הסובייקטיביות".
היא הוסיפה כי התלונה הראשונה הוגשה "על פי המלצת המשטרה, לאחר שהתובע הטריד את משפחתה". הנתבעת טענה כי התובע "שכנע אותה לפתוח את הזוגיות ולקבל נשים אחרות", אך "כשהחליטה לעזוב אותו, הוא עשה כל מאמץ לנקום בה", ו"במהלך השנים לא חדל התובע מהטרדות, השמצות ומעקב אחריה, על אף פניותיה אליו לחדול מכך".
השופטת רום דחתה את התביעה וקבעה כי לא הוכח שהנתבעת הגישה תלונות שווא או שפעלה בזדון. היא הטילה על התובע הוצאות משפט בסך 35,400 שקלים. בפסק דינה מתחה השופטת ביקורת על התנהלות התובע בהליך וציינה את "השיהוי בו הוגשה התביעה" - כשלוש וחצי שנים לאחר האירועים המדוברים. היא הוסיפה כי "לא ניתן להתעלם מהשיהוי… עצם העובדה כי לא הוגשה תביעה בזמן אמת ובסמוך לאירועים הנטענים, מכרסמת בקיומן, ולו בעצמתן, של העוולות הנטענות".
השופטת רום מתחה ביקורת על כך שהתובע "טען בכתב תביעתו טענות בעמעום, ללא פירוט עובדתי קונקרטי או הבאת ראיות רלוונטיות להוכחת טענותיו". היא גם ציינה כי "החל מכתב התביעה ולאורך כל ההליך, גולל התובע בעיקשות טענות על חיי המין של הצדדים, אשר עד היום לא ברור כיצד הן רלוונטיות להוכחת התביעה".
לגבי התלונות במשטרה, השופטת קבעה כי "הגשת תלונה למשטרה הינה פעולה חוקית ובסיסית של כל אדם במטרה להגן על זכויותיו, ואין בה הגשת תלונה כזו משום פגיעה בשם הטוב של התובע". השופטת הדגישה כי "זכותו של כל אדם החש עצמו מאוים או נפגע, לפנות לרשויות אכיפת החוק ולהגיש תלונה, מדובר בזכות יסוד חשובה שיש להגן עליה". היא הוסיפה שלמרות שהתיקים נסגרו בהעדר ראיות או בהעדר אשמה, אין בכך "כדי להוכיח כי הנתבעת לא האמינה באמיתות תלונותיה".
לגבי הפוסט בפייסבוק, השופטת קבעה כי "הפוסט לא מציין את פרטי התובע, אינו מכוון כלפי התובע בשמו הישיר, ופרטיו אינם מוזכרים". היא הוסיפה כי "עיקר תוכנו עוסק בביקורת על אופן הטיפול של הרשויות בתלונותיה על התנהלות מאיימת, ללא הכוונה ספציפית להשחרת שמו של התובע". השופטת הדגישה את התנהלותו הבעייתית של התובע וציינה כי "התובע נקט בגישה כוחנית, שאינה ראויה, כדי להשיג שליטה על הנתבעת ובני המשפחה, ומעמדו כעורך דין אפשר לו לנצל את ההליכים המשפטיים כדי להפעיל כח ולחץ על הנתבעת ובני משפחתה".
פסק הדין מעלה שאלות חשובות בנוגע ליחס המערכת המשפטית לתלונות על אלימות במשפחה שנסגרות ללא הגשת כתבי אישום. השופטת רום קבעה: "לתחושה של מצוקה תחת איום בה אישה או איש נתונים מנעד רחב של אפשרויות והחלטה שלא להגיש כתב אישום הן מסיבה של העדר ראיות והן מסיבה של חוסר אשמה, אינם בהכרח ותמיד, שומטים את הקרקע תחתיה".
היא הוסיפה: "אלימות - היא שימוש בכוח מכל סוג במטרה לפגוע להזיק לשלוט או לאיים על אדם - והרבה יותר מחמישים גוונים לה. לעיתים היא גלויה, לעיתים היא סמויה ולעיתים היא רגעית תלוית מצב רגשי נקודתי, בפרט בין בני זוג שנפרדים בפרידה רגשית מטלטלת".