בעוד הפשיעה בחברה הערבית והבדואית ממשיכה להשתולל, הוועדה הממשלתית למאבק באלימות בחברה הערבית לא התכנסה כבר חצי שנה ומשאירה את הקהילות המקומיות להתמודד עם האלימות לבד. עמותת מסל"ן (מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ואלימות בנגב) ומתנ"ס רהט קיימו השבוע יום עיון בנושא שלום המשפחה הבדואית.
במהלך הדיון אמרה אחת הנשים המשתתפות (שמה שמור במערכת): "אתם אומרים שהפרקליטות והמשטרה שמה בסדר העדיפויות את הטיפול ברצח בחברה הערבית. אני רוצה להאמין לזה אבל אני לא מאמינה. אם אני כל יום שומעת ירי, אני לא מרגישה בטוחה. לא משנה כמה אנחנו, נשות החברה הבדואית, נזעק. אם המשטרה לא תעשה צעד ענק ותאסוף את הנשק החוגג בחברה הערבית מהבתים ומהרחובות לא יהיה פה שום שינוי. עייפנו לדבר, לכתוב, לצעוק, לנאום, להפגין, לבכות... עייפנו".
ירונה בן שלום ריצ'רדסון, מנכ"לית מסל"ן הדגישה בכינוס: "המאבק למען ביטחונן של נשים הוא לא רק משימה – הוא שליחות. כל אישה, בכל מקום, זכאית לחיות בביטחון ובכבוד, בלי פחד מאלימות או דיכוי".
טלאל אלקרינאוי, ראש עיריית רהט, אמר בפתח הכנס: ״האלימות במשפחה, שלצערנו נמצאת בכל המגזר הערבי, היא הסרטן שאוכל כל פינה וחלקה טובה בחברה ואנחנו מחויבים להילחם בה. אם לא נלחם אנחנו נהיה אלה שמשלמים את המחיר. בעיית האלימות היא לא רק בעיה של החברה הבדואית - אלא של כל הנגב. שורש הבעיה טמון בהימצאות נשק חם בלתי חוקי בבתים, ויש צורך דחוף לטפל בזה ברצינות ובנחישות. האחריות לכך היא גם מתוך הקהילה, מבפנים. בסופו של דבר כולנו נפגעים מזה".
הפסיכולוג איברהים אבו ג'אפר, הוסיף: "אנחנו צריכים לטפל בעצמנו - הגברים הם האלימים. זה לא תפקיד הנשים בחברה הבדואית לטפל בבעיית האלימות כלפי נשים".