לצד חברי המשפחה הגרעינית – בנות הזוג, הילדים, ההורים, האחיות והאחים – נאבקים על שובם של החטופים שנשארו בשבי חמאס גם הסבים והסבתות. הם משתתפים בעצרות ובהפגנות, מגיעים לכנסת, נפגשים עם בכירים בארץ ובעולם, ומעל הכל דואגים ומתגעגעים מאוד לנכדיהם האהובים.
“אני חושבת שאי אפשר להסביר במילים את התחושות הקשות שאני חשה. זה נורא כואב", אומרת פאינה קופרשטיין בת ה־78. “כשאני רואה ושומעת בטלוויזיה, בעיקר מאז הריאיון עם אלי שרעבי, איך כל החטופים סובלים, אני מיד חושבת על הנכד שלי בר, וזה מאוד קשה. מדברים על עסקאות, אבל הכל פקה פקה. עד שאני לא רואה את הנכד שלי פה – אני לא מאמינה לאף אחד. בר בחור צעיר, הוא לא הספיק עדיין לחוות את החיים, ומגיע לו להגיע הביתה כמה שיותר מהר. הוא נכד שדואג כל הזמן למשפחה שלו, וגם עזר בטיפול באבא שלו החולה. כיוון שהיה צריך מקום בבית למטפל סיעודי לאביו, בר ויתר על החדר שלו ועבר לגור איתי ועם בעלי".
השיחה האחרונה של קופרשטיין עם נכדה התקיימה בשבת השחורה, דקה לפני 7 בבוקר: “דיברתי איתו, הוא אמר ‘סבתא, הכל בסדר, אנחנו מתקפלים’. אחרי זה, כשצלצלתי, הוא כבר לא ענה. ובר הוא נכד שעונה תמיד, לא משנה כמה עסוק הוא. הוא היה עסוק בחילוץ פצועים מהנובה עד שחטפו אותו. כעבור ארבעה ימים הודיעו לנו שהוא חטוף".
קופרשטיין מציינת שהתקווה והרצון לנשק ולחבק את נכדה הם שנותנים לה את הכוח להיאבק למענו: “אני מתגעגעת אליו נורא. הוא ילד מתוק וחכם מאוד. בר, מתוק שלי, מתגעגעים אליך, אנחנו דואגים לך, תחזיק מעמד, תהיה חזק ותשמור על עצמך. אנחנו מחכים לך בבית שתחזור כמה שיותר מהר, ואנחנו עושים הכל כדי שתחזור אלינו. אנחנו יודעים שקשה לך, אבל תשמור על עצמך, בשביל המשפחה שלך, בשביל אבא שלך, בשביל אמא שלך, בשביל האחים שלך ובשביל סבא וסבתא שלך".
ב־7 באוקטובר אלכסנדר נחטף ממוצב כיסופים. “עידן היה אצלנו בחופשה", משחזרת בן ברוך. “בתי, יעל, אמא שלו, הגיעה מארצות הברית כדי להיות איתו כי הוא קיבל חופשה מיוחדת לבלות עם אמו, זכות שניתנת לכל חייל בודד. למרבה הצער, באמצע החופשה הוא נקרא על ידי מפקדו לחזור לצבא, ולא שהייתה התרעה כלשהי. אמא שלו ניסתה לשכנע אותו שלא יוותר על המשך החופשה, אבל עידן אמר: ‘אמא, אם אני לא אלך – מישהו יצטרך להישאר שם’. הוא חזר לבסיס ביום שלישי, ובשבת הוא נחטף. רק חמישה ימים מאוחר יותר הבנו שהוא נחטף. במשך חמישה ימים הוא הוגדר נעדר. הקמנו חמ"ל בבית, כל המשפחה של עידן הגיעה מארצות הברית ועשינו כל מאמץ למצוא אותו. ביום החמישי למלחמה הגיע אלינו סרטון שבו רואים את עידן נלקח על ידי הנוח’בות. לרגע אחד היינו שמחים, כי ידענו שהוא לא נהרג, אבל אז הבנו שאנחנו לא יודעים איך להתנהל עם סיטואציה שבה הוא חטוף. לא הבנו לקראת מה אנחנו הולכים. זה היה מטורף".
התרעות פיקוד העורף