נמרודי חוששת מאוד מהאפשרות שהעסקה להחזרת החטופים לא תתקדם כמתוכנן. "אנחנו שומעים את הדשדוש של השלב השני של העסקה, וזה מאוד מדאיג", היא אומרת. "יש שם 24 צעירים שמוגדרים בחיים, וממה שאנחנו שומעים מחטופים שחוזרים, היחס אליהם אכזרי ונוראי. אולי בתקופת הפעימה הראשונה החטופים קיבלו יחס טיפה שונה, כי הייתה רגיעה והפסקת אש, אבל אם אנחנו חוזרים ללחימה, וחוזרים לסנקציות, הפחד הראשוני הוא הפגיעה הישירה בחטופים שעוברים כבר שנה וחצי של סיוט מתמשך. אני אפילו לא יכולה לדמיין את זה, אלא מנסה להדחיק, אבל זה פשוט לא נותן מנוח. הבן שלי נחטף בגיל 18, ולאחרונה הוא ציין את יום הולדתו ה־20 בשבי".
המשפחות מאבדות כוח
חירות נמרודי מציינת דבר נוסף שמסייע לה ולבני משפחתה בהתמודדות: "מה שנותן לנו כוח עצום הוא החיבוק מהציבור, התמיכה הבלתי נלאית של עם ישראל, שמלווה אותנו כל החודשים האלה ודואג להבהיר לנו שאנחנו לא לבד. זה משהו כל כך קריטי, במיוחד כשמספר החטופים יורד מפעם לפעם. כי עם הזמן אתה מתחיל לפחד שככל שמספר החטופים בשבי ירד, הלובי ייחלש והתמיכה תקטן, ואולי יהיה איזה נרמול של המצב הזה. הציבור גורם לנו לא להיכנס למחשבות כאלה, בעיקר באי־הוודאות שאנחנו נמצאים בה היום, כשאנחנו לא יודעים מה יניע את השלב הבא ומה עוד נוכל לעשות כדי להשאיר את נושא החטופים בתודעה הציבורית, הישראלית והבינלאומית".
"הוא צריך להחליט מה לעשות, זה המבחן האמיתי שלו. לצערי, אנחנו רואים דשדוש בהקשר הזה. פתאום באים עם רעיונות של עסקאות אחרות במקום המתווה שהוחלט עליו מלכתחילה, ואני באמת לא יודעת איך זה ייגמר. חשוב להבין שאנחנו, משפחות החטופים, מאבדות כוח כי זה פשוט מתיש להחזיק את הרגל על הגז כל הזמן, אבל אין לנו ברירה".
התקשורת האחרונה של נמרודי עם בנה הייתה עם פרוץ מתקפת חמאס, בבוקר 7 באוקטובר. "כשהוא התקשר אליי ישנתי, כי אצלנו בנירית לא היו אזעקות", היא משחזרת. "לא הספקתי לענות, אז תמיר שלח הודעה, 'איך אתן?', כי הוא ידע שאני פה עם שתי הבנות. השבתי לו: 'הכל בסדר, שקט, מה קרה?'. והוא כתב: 'טילים! זה לא מפסיק, וזה נופל לנו על בתי מגורים'. שאלתי: 'מה יהיה עכשיו?'. והוא ענה: 'אני מניח שעוד מעט ישחררו אותנו. בגלל שאני לא לוחם קרבי, אז כשיש טילים בדרך כלל משחררים אותנו'. ביקשתי ממנו 'תשמור על עצמך ותעדכן אותי ברגע שתוכל', והוא ענה: 'אני אשתדל'. זה היה בשעה 6:49, ואחר כך הבנו שבשעה 7:12 הוא נחטף".
העם מחמם את הלב
"לא יכולנו לשתוק יותר, בעיקר כששמענו משורדי שבי שחזרו שהם שמעו חדשות מהארץ והבינו שנלחמים עליהם. ברגע שהבנו את זה, ידענו שאנחנו מוכרחים שאלקנה יֵדע שאנחנו נלחמים עליו. אין לנו יותר סבלנות. אנחנו רוצים את אלקנה בבית".
התרעות פיקוד העורף