מדי פעם, זעקות "את כולם עכשיו!" פרצו מהקהל והתגלגלו כמו גל אנושי ענק. אמהות חיבקו זו את זו, זרים נתנו כתף ודמעות זרמו. עם סיום העצרת, המפגינים צעדו לכיוון הקריה בתל אביב שם התאחדו עם ההפגנה השבועית וחסמו את הכניסות, כולל שער בגין.
ליד השער הודלקה מדורה גדולה, וסביבה התקבצו מאות אנשים. אור הלהבות האיר את פני המפגינים. אילנה גריצווסקי, שורדת שבי, שיתפה בסמוך לשער בגין, את הפחד העמוק שלה שהממשלה תחזור להילחם ותפקיר את החטופים למוות.
באוויר הלילה התערבבו ריח העשן, קריאות המחאה ותפילות שקטות. משפחות ישבו על הקרקע, ילדים קטנים נרדמו בזרועות הוריהם, בזמן שמבוגרים המשיכו לעמוד יחד, מסרבים לזוז. כשהלילה ירד והמפגינים המשיכו להחזיק בעמדתם מול שערי הקריה, המסר היה ברור וחד כמו להבות המדורה: יש להחזיר את כולם עכשיו - החיים לשיקום והחללים לקבורה.