דמעות, זעקות וכאב בלתי נתפס מילאו את כיכר החטופים בתל אביב, כאשר אלפי ישראלים התכנסו אמש למען 59 החטופים הנותרים בשבי חמאס, 519 ימים לאחר אירועי השבעה באוקטובר. האוויר היה רווי תקווה ותחינה להחזרת החטופים.
רגע השיא המרגש בעצרת היה כאשר על מסך ענק הוקרן סרטון של אלי-ה כהן, שורד שבי ששוחרר רק לפני כשבועיים. השקט שהשתרר בקהל העצום היה מוחלט, כשאלי-ה, עדיין חיוור ורזה, פנה ישירות לקהל ולמקבלי ההחלטות. הוא קרא להיכנס לחדר המשא ומתן ולא לצאת ממנו עד שכל החטופים יוחזרו הביתה בפעימה אחת.
המראות בכיכר היו מרטיטי לב. משפחות החטופים עמדו זו לצד זו, מחזיקות תמונות ענק של יקיריהן החטופים. קרינה ארייב, שורדת שבי, נעמדה על הבמה בגב זקוף אך עיניה סיפרו את סיפור האימה שחוותה. הקהל הקשיב בדממה כשסיפרה על התנאים הנוראיים בשבי ועל ההתעללות שחוותה.
ענת אנגרסט, אמו של מתן אנגרסט, עלתה לבמה והחזיקה תעודת הצטיינות של בנה. הקהל העצום נשם יחד, בכה יחד, וזעק יחד. באותם רגעים, לא היו פערים פוליטיים - רק אחדות וכאב משותף.
מדי פעם, זעקות "את כולם עכשיו!" פרצו מהקהל והתגלגלו כמו גל אנושי ענק. אמהות חיבקו זו את זו, זרים נתנו כתף ודמעות זרמו. עם סיום העצרת, המפגינים צעדו לכיוון הקריה בתל אביב שם התאחדו עם ההפגנה השבועית וחסמו את הכניסות, כולל שער בגין.
ליד השער הודלקה מדורה גדולה, וסביבה התקבצו מאות אנשים. אור הלהבות האיר את פני המפגינים. אילנה גריצווסקי, שורדת שבי, שיתפה בסמוך לשער בגין, את הפחד העמוק שלה שהממשלה תחזור להילחם ותפקיר את החטופים למוות.
באוויר הלילה התערבבו ריח העשן, קריאות המחאה ותפילות שקטות. משפחות ישבו על הקרקע, ילדים קטנים נרדמו בזרועות הוריהם, בזמן שמבוגרים המשיכו לעמוד יחד, מסרבים לזוז. כשהלילה ירד והמפגינים המשיכו להחזיק בעמדתם מול שערי הקריה, המסר היה ברור וחד כמו להבות המדורה: יש להחזיר את כולם עכשיו - החיים לשיקום והחללים לקבורה.