הפופ־אפ נפתח בעופר הקניון הגדול בפתח תקווה, כמחוות הנצחה לאליהו ברנט ז"ל, והוא יפעל שם עד יום חמישי השבוע. יימכרו בו בגדי פסטיבלים ואביזרים מיוחדים של המותג, ובמהלך השבוע יגיעו אליו חברי קהילת שבט הנובה כדי להנציח את אליהו ברנט, שהותירה אחריה ארבעה ילדים.
אולי את רק מדמיינת
נובה הייתה המסיבה החמישית שאליה הגיעו החברות־שותפות. ליוסקוביץ עדיין קשה מאוד לדבר על מה שאירע שם. "הגענו ביום שישי בשעה 17:30 והקמנו את הדוכן. היה לנו המון ציוד, הבאנו ערימות של דברים", היא משחזרת.
"בשעה 11 בלילה המסיבה נפתחה. היה לילה מאוד נחמד, אני ורומי עשינו משמרות. כשאני הייתי בדוכן, היא ישנה קצת, ולהפך. בבוקר החלו האזעקות. אני ורומי לא הצלחנו לצאת, לא הצלחנו לברוח. היינו מאוגפות מכל הכיוונים. רומי נרצחה מול העיניים שלי. בן הזוג שלי היה על הקו, שמע חלק מהדברים. אני התחבאתי בשיחים, ממש על הכביש. במשך כמה שעות הייתי מוקפת במאות מחבלים. התחבאתי טוב מאוד, היו לי הרבה ניסים. ב־12:10 עליתי על רכב צבאי שעבר שם, ובצומת אורים פגשתי את בן הזוג שלי. הוא היה באותו זמן בצפון, וכששמע את היריות בטלפון עלה על אופנוע והגיע. ואז הוא נכנס למתחם המסיבה, לחפש את רומי. אני עדיין לא עיכלתי את זה".
מאז האסון, יוסקוביץ מתמודדת גם עם הקושי בכך שהיא ניצלה, וחברתה הטובה נרצחה. "שאלתי את בן הזוג שלי איך אפשר להיות כל כך שמח ועצוב יחד. המון רגשות מעורבים כל הזמן", היא מתארת.
"מיד פניתי למרכז 'איזון ארנה' של עמותת כפר איזון, שהוקם כדי לתת טיפול מקצועי לשורדי המסיבות ומשפחותיהם. בהתחלה היו חרדה, פחד, סיוטים. זה תהליך שלוקח זמן. צריך להיות עם הרבה חמלה כלפי עצמך והעולם, אחרת אי אפשר לעבור את זה. אני עדיין מטופלת. רוב השבוע שלי מורכב מטיפולים, מלעשות דברים שעוזרים לי להתחבר לעצמי ולגוף שלי, כמו יוגה, ספנות, צורפות, טיפול באמנות. זה מה שמחזיק אותי, וכמובן, הבית, הילדים. יש לי שני ילדים, וגם לבן זוגי שני ילדים. אנחנו פרק ב', מתחתנים בספטמבר".
רומי הייתה גאה
אחרי שחברתה נרצחה, יוסקוביץ לא הייתה מסוגלת להמשיך בהפעלת המותג שהקימו יחד. "רק שבוע לפני כן עשינו צילומי יחסי ציבור לעסק", היא משתפת. "איך יכולתי להסתכל עליהם בכלל? הכל היה מעין חור שחור, הכל מוקפא מאותו רגע. את החנות סגרתי ישר. בשטח המסיבה היו מפוזרות מלא נעליים שהבאנו. כל הזמן היו מעלים בפייסבוק 'נמצא מגף' וכדומה, חשבו שזה של אנשים. הייתי צריכה לפתוח אחר כך ארגזים של דברים שרומי הזמינה, וזה היה פשוט בלתי אפשרי. אז סגרתי הכל, שמתי בצד ואמרתי שקודם כל אטפל בעצמי. אלו היו שנה וחצי לא פשוטות מכל הבחינות".
רגע לפני שהחליטה על פתיחת חנות הפופ־אפ פנתה יוסקוביץ לשירה, בתה בת ה־18 של רומי אליהו ברנט, ושאלה מה דעתה: "שירה אמרה שהיא מבינה שקשה לי, אבל הוסיפה 'אמא כל כך השקיעה במותג, כל כך רצתה אותו'. רומי באמת רצתה ללכת בענק, רצתה להשקיע במותג סכום כסף גדול ולצאת חזק מאוד. ואילו אני אמרתי לה 'בואי נחכה קצת, נתחיל קודם כל להריץ את זה במסיבות, לראות מה עובד'".
"שירה זכרה איך אמא שלה רצתה ללכת בענק וכאב לה שגנזתי הכל כי זה היה טראומטי בשבילי. שירה שכנעה אותי ללכת על זה, והיא מצטרפת אליי בפופ־אפ. היא רוצה להנציח את אמא שלה, רוצה שלמותג תהיה המשכיות, שנדבר על אמא שלה, שנספר מה שקרה. חשוב לה להגשים את החזון של אמא שלה על ידי קידום המותג FRDM שעליו היא עבדה במסירות ובתשוקה".
יוסקוביץ מדגישה שמטרת הפופ־אפ, שיציע למכירה פריטים שרומי בחרה, היא להביא את סיפורה של רומי לאנשים. "צוות הקניון היה ממש מהמם", היא מחמיאה. "הם לא רצו מאיתנו כסף. אמרו לנו: 'רק תרימו את זה'. חלק גדול מההכנסות יוקדש למיזמים להנצחה של רומי".
התרעות פיקוד העורף