"הסיפור שלנו – אשכול", הוא פרויקט מרגש שיזם ארגון PHOTO IS:RAEL יחד עם מועצה אזורית אשכול ותוכנית "משיב הרוח" של ג'וינט ישראל לשיקום החוסן ברשויות המקומיות והמעבדה למחקר פוטו-ווייס באוניברסיטת בן-גוריון.
במהלך התוכנית רכשו עשרות תושבי מועצה אזורית אשכול כלים אישיים וקבוצתיים לביטוי בשפת הצילום בשיטת פוטו ווייס, ובחרו לספר בעצמם את סיפוריהם, סיפורי הטרגדיה והגבורה, ללא תיווך של גורמים חיצוניים שלא חולקים עימם את חוויית הכאב. הדימויים, תוצרי הפעילות הוצגו בתערוכת חוצות מיוחדת במועצה, נאספו לארכיון שיוצג כחלק מפרויקט של זיכרון בקהילה ובהמשך יוצגו בתערוכות נוספות ברחבי הארץ.
ב"הסיפור שלי", לקחו חלק תושבים מקהילות עין השלושה, ניר עוז, אורים, גבולות, ניר יצחק ועוד. כל דימוי מלווה על ידי טקסט קצר שנכתב על ידי האמן, ומחבר בין הדימוי לבין הסיפור שמאחוריו או הרגש שהוא בא לבטא.
בסיום התהליך הציגו המשתתפים את תוצרי התהליך, צילומים וטקסטים, בתערוכות בהן הם חושפים את סיפוריהם למשפחותיהם, חבריהם, לקהילה ולקהל הרחב. בעתות מצוקה, לצילום יש את הכוח לרפא, לאחד ולעורר השראה.
בין העבודות, ניתן למצוא למשל צילום של כרמית ביטון המציג שער בגדר ההיקפית של קיבוץ מגן בו היא גרה שהוקם בנקודה בה חדרו המחבלים לקיבוץ. בטקסט המצורף לצילום, לו העניקה את השם "נקודת תורפה", כתבה ביטון: "תמונה זו מספרת סיפור חזק של ניגודיות, בין שלווה לאימה.השער הוקם לאחר חדירת המחבלים בשבעה באוקטובר לקיבוץ, הוא תזכורת כואבת לנקודה ממנה חדרו מחבלים כדי לפגוע ולהרוס".
"השער הזה, שעומד כעת חוצץ בין החוץ לפנים" הוסיפה, "הוא גם עדות דוממת לאירועי האימה שהתרחשו מאחוריו, אך גם מסמל את החוסן והעמידה של הקהילה. הפסטורליות של הנוף ברקע, מתנגשת עם הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר ומדגישה את השבר הגדול, שנגרם למקום שהיה פעם מקום לשקט, ביטחון ושלום. תלתלי המתכת החדים שממסגרים את השער מעידים כי האיום לא חלף".
תלמה אצילי רגב – בת 78 חברת קיבוץ ניר עוז שרדה בגבורה את הטבח הנורא של חמאס בניר עוז בשבעה באוקטובר. בנה, אביב אצילי ז''ל היה חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ שנחטף לעזה. יממה לאחר שחרורה של אשתו ליאת, התבשרה המשפחה כי אביב נרצח.
בשבעה באוקטובר תלמה נשארה לבדה בביתה בעת שבן זוגה יצא לעבוד במושב סמוך לקיבוץ. המחבלים נכנסו אליה הביתה שברו, בזזו והרסו אותו בזמן שהתחבאה בחדר הביטחון שדלתו הייתה פתוחה.
כיום היא גרה באופן זמני בשכונת כרמי גת בקריית גת. במסגרת הפרויקט של פוטו ישראל היא צילמה ציור של לב שבור וכתבה את הטקסט הבא: "ברווח שבין פעימות הלב, קרעי הזכרונות והזמן, המילים התועות והטועות, השתיקות והגעגועים, הכאב, הצער והשכול, הלכתי לתור אחר התקווה ולחפש את הבית בו יימצא מזור ללבי השבור. ולא מצאתי...."
ביום ראשון 23.3 יתקיים במרכז ענב לתל אביב הכנס השנתי הראשון, מייסודו של ארגון PHOTO IS:RAEL, שידון ביכולתו של הצילום והאמנות לשמש ככלי לשינוי חברתי והשמעת קולם של הקהילות המגוונות בישראל באמצעות שימוש במתודולוגיית PHOTO VOICE - שיטה יישומית המאפשרת לאוכלוסיות וקהילות שונות להשמיע את קולן, למחות, לשתף ולספר את סיפורן באמצעות שפת הצילום.
הפרויקט "הסיפור שלי" יוצג בכנס במסגרת פאנל בנושא שיקום וחוסן בהנחיית ד"ר מני מלכה מרצה בכיר, המחלקה לעבודה סוציאלית אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. שידון במחקר, הדרכה ופרקטיקה פרטנית, קבוצתית וקהילתית מיודעת טראומה וחוסן, ובהשתתפות שרית סעד - מנהלת מרכז חוסן אשכול.
אייל לנדסמן, מנכ"ל PHOTO IS:RAEL: "המפגש עם תושבי אשכול היה מרגש במיוחד. מאז השבעה באוקטובר עבדנו עם עשרות קהילות שנפגעו ופונו מביתן, ועברנו איתן תהליך משמעותי, מתוך הבנה שהיחידים שיכולים לספר את הסיפור שלהם באמת ולקבוע את הנרטיב – אלה הם עצמם. כך, בשונה מפרויקטים רבים המסקרים את הקהילות של אשכול 'מבחוץ', הצילומים והטקסטים הנלווי מאפשרים לנו הצצה אינטימית לעולמם הפנימי של מי שחוו את מאורעות השבעה באוקטובר והשלכותיהם".
שרית סעד, מנהלת מרכז החוסן במועצה: "הסיפור של אשכול הוא הסיפור שלנו. זו משימה שלקחנו על עצמנו בשנה האחרונה. אשכול הוא הבית שלנו, ואנו עושים כל מה שניתן לשקם אותו. לצד סדנאות הצילום, מרכז החוסן מציע פעילויות נוספות לתמיכה רגשית, כמו מפגשים אישיים וקבוצתיים, וסדנאות לחיזוק הקשרים הקהילתיים".