כל מי שמלאכת שיקום הצבא ומערכת הביטחון חשובה ויקרה לליבו צריך לשמוח על פרישתו של הרצי הלוי וצריך לתמוך בסיום תפקידו של רונן בר. בניגוד ל'תומכי הלוי ובר, אלה הקוראים לסיום תפקידם לא נשענים על טיעונים אישיים או על שיקולים פוליטיים. הרצי הלוי ורונן בר הם שני האנשים המרכזיים והבולטים בכישלון ה-7 באוקטובר. הם הובילו ועמדו בראש הצבא והשב"כ שתפקידם היה לשמור על הגבול ולמנוע את הטבח. הטיעונים כאילו רונן בר הוא שומר הסף ומגן הדמוקרטיה הם טענת סרק במקרה הטוב ודמגוגיה במקרה הרע. אין באמת סכנה לדמוקרטיה. הסכנה האמיתית, כפי שכולם חווינו, היא מצד אויבינו. ושם בשעת המבחן האולטימטיבית רונן בר לא בדיוק שימש כמגן יעיל.
בשבוע הראשון של זמיר בתפקידו הוא קיבל שלוש החלטות חשובות שמצביעות על כך שהוא אכן הולך בכיוון הנכון. החלטתו להקים חטיבת טנקים חדשה מוכיחה שהוא מבין שסיסמת 'צבא קטן וחכם' היא שורש הרע. החלטה חשובה נוספת שקיבל הייתה לשנות את כל תוכניות המלחמה של פיקוד דרום. לא עוד שיטת הפשיטות שלא הוכיחו את עצמן, אלא מתקפות ענק על האויב כדי להביסו. והחלטה אחרונה שמעידה על גישתו הייתה לפתוח את התחקירים שביצע הלוי על מחדל ה-7 באוקטובר מוכיח שהוא מתנגד להנחות ולהעלמות עין ולתחושה שמדובר בסימון ווי ולא בתחילת תהליך של תיקון עמוק בכל יחידות הצבא.
בימים אלה זמיר ימנה את חברי המטכ"ל הבא שאיתו יעבוד. ההתקפות נגדו על החלטתו לא לקדם את דובר צה"ל לשעבר, תא"ל דניאל הגרי, הייתה התקפה מכוערת ופוליטית בעיקרה. הגרי עבורם הוא בסך הכל עוד כלי שנועד לנסות ולקדם את האג'נדה שלהם. בעיניי 'תומכיו' של הגרי פגעו בראש וראשונה בהגרי עצמו. באובססיה הכפייתית שלהם נגד ראש הממשלה הם פגעו ברמטכ"ל וצבעו את הגרי בצבעים פוליטיים ברורים. אירוע הגרי הוא בסך הכל 'מכה קלה בכנף' שאסור לזמיר להתרגש ממנה. עליו לדבוק בדרכו ובתפיסתו הלוחמנית-התקפית. אזרחי ישראל רוצים לראות את צבא העם כצבא חזק ומנצח. אחד התפקידים הראשונים שמוטלים על כתיו של זמחיר היא להחזיר את האמון של אזרחי ישראל בצבא. אמון שנסדק תחת הרצי הלוי. אין ספק שזמיר מסוגל למשוך את העגלה, למלא את ייעוד הצבא ולהביא את הנציחון המיוחל. לא נותר לנו אלא לאחל לו הצלחה, כי הצלחתו היא הצלחת כולנו. עת הזמיר הגיע.
התרעות פיקוד העורף