התובע טען כי לא קיבל כלל התראות על חוב הארנונה שהצטבר עקב אי-תשלום מצד שוכריו. “אני בעצם לא בעל החוב בדירה, היו שוכרים שלצערי לא שילמו ארנונה… לא קיבלתי שום טלפון או דואר רשום או בקשה לתשלום החוב,” טען התובע. לטענתו, שילם את החוב רק על מנת להסדיר את רישום הנכס בטאבו והבהיר כי הוא “היה בטוח שהשוכרים משלמים”.
המועצה האזורית מטה יהודה טענה מנגד כי לא קיבלה כל הסכם שכירות שיאפשר לה לרשום את השוכרים כמחזיקים בנכס. “שלחנו חיוב כל חודשיים לנכס… השוכרים מבחינתנו לא קיימים כי לא התקבל אצלנו הסכם שכירות,” אמר נציג המועצה.
השופטת ון-קרפלד, כאמור פסקה לזכות התובע וציינה כי “אם תנהג כך הנתבעת, כמו גם יתר הרשויות והעיריות במדינת ישראל, יש לצפות לצמצום משמעותי של הליכים משפטיים בבתי המשפט השונים דבר שעולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי ויעלה את אמון הציבור ברשויות״.
התרעות פיקוד העורף