“מאז שהוא חזר, הוא לא יודע בכלל איפה הוא נמצא,” מספר האב. “הוא לא מתקשר, לא מדבר. הוא פשוט לא מדבר על זה. הוא מדבר רק על מה שקרה לפני עשר שנים ומזכיר שמות של אנשים מלפני עשר שנים".
לדבריו, הישאם מאושפז כעת בבית חולים פסיכיאטרי, והמשפחה נאבקת על שיקומו. “מאוד קשה לי, אני חייב להודות. אני רק רוצה שיחזור לי הילד כמו לפני שהוא נלקח בשבי. אני לא מרים ידיים ומאמין שזה עוד יכול לקרות. מגדילים ומורידים את המינון של התרופות ומקווים שזה יעזור לו".
האב משוכנע כי מצבו של הישאם החמיר בשל התנאים שבהם הוחזק ברצועת עזה. “ממה שאני מבין, אני משער שהוא הוחזק בנפרד ולא דיברו איתו כמעט בכלל במשך עשר שנים. בגלל זה המצב קשה כל כך. מבחינה פיזית הוא בסדר, אבל נפשית – הפער עצום". הוא לא מסתיר את הכאב ואת הכעס כלפי שוביו של בנו: "חמאס התעללו בהישאם, למרות שהם ידעו שהוא חולה נפשית".
עשר שנים בשבי השאירו צלקות עמוקות בהישאם ובמשפחתו, והדרך להחלמה עוד ארוכה. "אנחנו עושים הכול כדי לעזור לו, אבל זה תהליך. אני רק רוצה שהבן שלי יחזור להיות מי שהוא היה".
א-סייד, בן ה-36 המתמודד עם סכיזופרניה, חצה את הגבול לרצועת עזה ב-21 באפריל 2015. תחילה הוא הוגדר כנעדר ומשפחתו לא ידעה מה עלה בגורלו. רק בחודש יולי באותה השנה, כשלושה חודשים לאחר שנעלם, הודיע חמאס כי הישאם בידו. אביו של הישאם, שעבאן, סיפר כי הישאם אהב ללכת ברגל במשך שעות וכך מגיע למקומות בעייתיים. לרוב, אנשים שפוגשים אותו בסביבה מבינים מאוד מהר שהוא חולה ועוזרים לו לחזור.
פעם הוא הגיע גם לירדן, והמשפחה הצליחה לאתרו ולהחזירו לאחר שלושה ימים. “בחמש השנים שלפני כניסתו לעזה הוא חצה את הגבול חמש פעמים: פעמיים הוא הגיע לירדן, פעם אחת למצרים, ופעמיים נוספות הוא הגיע לרצועת עזה", סיפר ב-2016 ל"מעריב". “בעזה הבינו עם מי יש להם עסק והחזירו אותו למחסום ארז. זה היה ב־2010 וב־2013. לאחר שחקרו אותו, הבינו שהוא סובל ממחלת נפש, סכיזופרניה, ואז שחררו אותו".
התרעות פיקוד העורף