התובעים, חלק מקבוצה בת שישה נוסעים, רכשו כרטיסי טיסה מתל-אביב לוורשה. הטיסה לא יצאה במועדה, והנוסעים שכבר עלו למטוס הוחזרו לטרמינל כדי לאסוף את כבודתם. הם קיבלו הודעה כי טיסתם נדחתה ליום המחרת. בהתאם לעדות התובעים, לא הוצעו להם שירותי סיוע והם נאלצו לעזוב את נמל התעופה ולמצוא פתרונות לינה בעצמם. כשהתייצבו למחרת לטיסה החדשה, גם זו נדחתה מספר פעמים והמריאה לבסוף כ-27 שעות לאחר הטיסה המקורית.
התובעים דרשו פיצוי עבור שתי טיסות שבוטלו, החזר הוצאות, ופיצויים לדוגמה בטענה שמדובר בהפרות חוזרות של החוק. "נשארנו תקועים בשדה התעופה ללא כל סיוע", טענו התובעים בפני בית המשפט. לדבריהם, Wizz Air הפרה שורה של הוראות מחוק שירותי תעופה. החברה לא הציעה להם בחירה בין השבת תמורה לבין טיסה חלופית, למרות שלטענתם היו שתי טיסות חלופיות של חברת התעופה LOT. בנוסף, לא סופקו להם שירותי סיוע בסיסיים כמו מזון, שתייה, לינה והסעות, ולא ניתן להם מידע על זכויותיהם כנוסעים.
Wizz Air טענה מצדה כי דרישות התובעים "מופרזות ואינן ראויות". לטענת החברה, הנוסעים כבר קיבלו פיצוי כספי לפי התקינה האירופאית בסך 400 אירו לכל אחד, שהועבר לחשבון בנק של אחד מחברי קבוצת הנוסעים. החברה הביעה נכונות להשלים את הפיצוי הסטטוטורי עד גובה הפיצוי הנדרש לפי הדין הישראלי, וטענה כי אין מקום לפצות בגין הטיסה השנייה שכן התובעים לא שילמו עליה. כמו כן, הכחישה Wizz Air שהיא מפרה חוק סדרתית, בהדגישה כי היא הטיסה 1.5 מיליון ישראלים בשנת 2022.
בית המשפט הדגיש במיוחד את כשלי החברה במתן שירותי סיוע: "הנתבעת לא העניקה לתובעים מזון ומשקאות כחלק משירותי סיוע. לוח הזמנים בין מועד הטיסה המקורי לבין מועד הטיסה בפועל חייב את הנתבעת לדאוג לתובעים לכל הפחות לשלוש ארוחות". השופט קבע כי החברה פעלה "ביודעין" כשלא סיפקה שירותי סיוע, שכן "עמדתה הכתובה והרשמית היא שעל הנוסעים לשמור קבלות כדי לקבל החזר" במקום לספק את השירותים הנדרשים מראש.
התרעות פיקוד העורף