"450 יום הייתי לבד - זו הרגשה נוראית," אמר שם טוב. "כל יום הוא כמו נצח. הרגשנו שהנשמה שלנו פשוט הורגים אותה, רוצחים אותה. זה חייב להיפסק כמה שיותר מה". הוא תיאר את תנאי השבי הקשים ביותר: "אתה מגיע למצב שאתה אוכל פירור ביום. כאילו אתה אוכל כלום ביום." שם טוב הדגיש את המצוקה הנפשית והפיזית של החטופים, מתוך היכרות אישית עמוקה.