"שאלתי את הבן של אייכמן - תרצה לפגוש את מי שהפך אותך ליתום?"

"במוסד התייחסו לעיתונאי כמו למילה גסה", סיפר שמרון. "כך היה במשך שנים רבות, אולי היום המצב השתנה. לפני כ-15 שנים התקיים כנס של היחידה המבצעית לדורותיה, והתעוררה התלבטות האם להזמין אותי. היותי עיתונאי - גם בעבר וגם בהווה - עוררה תהיות לגבי נוכחותי באירוע שבו נחשפים סיפורי מבצעים. בסופו של דבר, השתתפתי בטקס".

וכיצד התגלגל למוסד? "גויסתי למוסד באמצע שנות ה-70", הוא מספר. "באותה תקופה כבר עברתי את כל שלבי המיון לקורס צוערים של משרד החוץ. לפני שהתקדמתי בכיוון זה, התייעצתי עם המשנה למנכ"ל דאז, ושאלתי לגבי עתידי במשרד החוץ. תשובתו הייתה חד-משמעית: 'אל תעז להצטרף אלינו. אם ברצונך להמשיך לתרום למדינה, הישאר בצה"ל, פנה למוסד או לשב"כ, אבל לא לכאן'. כעבור שבוע התדפק בדלתי מכר מהשכונה, ומהשאלות שהציג הבנתי את כוונותיו. לאחר תקופת סינון ותחקור, מצאתי את עצמי משתתף בקורס מבצעים של המוסד".

"נלכדנו בגלל טעות מטה פשוטה"

בהמשך השיחה, תיאר שמרון רגע בלתי נשכח מתקופת שירותו. "בינואר 1982 נעצרתי בסודן על ידי המודיעין הצבאי המקומי, יחד עם עמית נוסף", שיתף. "המעצר נבע מטעות טריוויאלית במטה. פקיד דסק שלח אותנו למיקום שגוי בעיתוי לא מתאים, וכך נתפסנו. עברתי חקירה אינטנסיבית, אך ניצלתי הודות למשחק התמימות שלי, וגם בזכות היכרותי עם ספר של סופר סודני. כשהזכרתי בדרך אגב את שם הספר במהלך החקירה, התברר באופן מפתיע שמחברו הוא בן דודו של הקולונל החוקר. ברגע שזה התגלה, כעבור כארבע שעות מתוחות, החקירה הסתיימה. במבט לאחור, זו הייתה התרחשות יוצאת דופן".