פחימה (70) ניהל במשך 30 שנה את המרכז לקידום נוער בקרית שמונה וליווה דורות של תלמידים. הוא עצמו לא התפנה לאורך כל המלחמה והמשיך לעבוד עם הנוער המפונה. "אני מעריך ש- 30% מהצעירים לא יחזרו לקרית שמונה. גם המשפחה שלי לא מוכנה לחזור", אומר יוסי, שאיבד את אחותו ושלושת אחייניו בפיגוע הראשון של חדירת מחבלים בקריית שמונה עוד ב-1974.
"הורים סיפרו לי על בעיות של סמים וגניבות. פשוט לא ידעו איך להתמודד עם זה. הם זועקים לעזרה" מספר יוסי, "ההורים לא פעם חרדתיים ומגיבים למצבי סיכון שהילדים נקלעים אליהם בצורה לא רציונלית כשהחרדה עוברת לילדים ולנוער עצמם ורק מעצימה אותה. מדובר בבני נוער שחיים בבלבול וחוסר אמון בעולם ואינם פנויים רגשית ללמידה או לתכנון עתידם. רבים מהם מרגישים נרדפים מאז פרוץ המלחמה והפינוי וסובלים מבעיות גופניות ונפשיות, כולל עלייה לא רציונלית במשקל ותחושת חוסר אהבה עצמית. אנחנו משקיעים במתן טיפול רגשי ותומך, מתוך הבנה שהמפתח לשינוי נמצא בנפש. רבים מבני הנוער ששהו בבתי המלון עברו מספר מסגרות בשנה וחצי האחרונות. חלקם עברו ארבע פעמים מסגרות ורבים מהם גם חוו נשירה מהלימודים ובעיות של ביקור סדיר".
לאורך תקופת הפינוי עמותת אפיקים ליוותה את בני הנוער, תרמה להם ציוד, חילקה תלושי מזון, וארגנה פעילויות העשרה שונות כמו רכיבה שבועית בחוות סוסים. ערב חזרת הלימודים בעיר בשבוע שעבר נערך המירוץ המיוחד של 370 ק"מ בו לקחו חלק מאות רצים וכל ההכנסות ממנו נתרמו ל"אפיקים". משה לבקוביץ, מנכ"ל העמותה, אומר: "המרוץ השנה הוקדש לנוער בצפון כשהמועדונית שלנו בקריית שמונה המשיכה לעבוד גם בזמן שהיו מפונים. היום יותר מתמיד חשוב לסייע לנוער שחוזר כעת הביתה".
התרעות פיקוד העורף