אין הגדרה ל”נכון”
“מרכז החוסן שלנו קיים כבר 17 שנים, והוא הפך חלק מהנוף המקומי. התושבים חשים בנוח לפנות אלינו בכל שעות היממה”, מסבירה הילה גונן־ברזילי, מנכ”לית מרכז החוסן שדרות. “כבר ביום שני בערב, כשהתחילו דיבורים במהדורות החדשות על האפשרות של חזרה ללחימה, הגיעו הרבה טלפונים של תושבים, שסיפרו שרף החרדה עולה מחדש. ובוודאי ביום שלישי בבוקר, לאחר לילה קשה מאוד של פיצוצים ורעשי מלחמה אחרים, כשתושבים לא נרדמו וילדים חזרו להרטיב".
"לאורך השנה האחרונה תושבי שדרות שילמו מחיר אישי, משפחתי ובריאותי כבד מאוד־מאוד", הסבירה "הם חיו מחוץ לבית, חוו חיים של פליטים בארצם, של ניתוק מהעוגנים המרכזיים בחייהם, ובאופן מעורר השראה הם בחרו לחזור לעיר. 99% מתושבי שדרות בחרו לחזור לגור בעיר ויתרה מזאת, כאלף אנשים חדשים בחרו לעבור לגור בשדרות. זאת אומרת שאנשים בחרו מחדש בחיים שלהם, בבית, בקהילה, בעיר - אבל עם איזו אמונה שהם חוזרים למציאות אחרת".
חידוש הלחימה עכשיו, לדבריה, "יוצר תחושה של אכזבה. הם מרגישים שהם שילמו מחיר גבוה כל כך, של ילדים פוסט־טראומטיים, של מבוגרים שחווים פגיעה בתפקוד, ובכל זאת בחרו לחזור לגור בעיר ובאזור בידיעה שהמדינה תעשה הפעם הכל כדי שיהיה בטוח לגור כאן – ועכשיו הם מבינים שהדרך לביטחון עוד ארוכה, ושאולי עולם כמנהגו נוהג בכל הקשור לאי־הוודאות שבחיים בעוטף. זה מטלטל, מערער, קשה ומעורר מחשבות. זה עיקר התחושות של האנשים שפונים אלינו, למרכז החוסן, עכשיו. יש תחושה של מתח, ויש תושבים שחוששים לצאת מהבית ונצמדים לממ"ד. יש גם כאלה שהעדיפו לנסוע עם הילדים למשפחות מחוץ לעיר. זה בסדר וזה בסדר. אין הגדרה אחת למה נכון. יש מה נכון עבור כל משפחה. כל משפחה עושה הערכת מצב ומקבלת את ההחלטה בהתאם למציאות המשפחתית שלה".
"נכון שהאכזבה, החשש והמתח עכשיו רבים מאוד, אבל יש גם תקווה. תקווה שהחזרה הזו ללחימה תעזור להחזיר את החטופים וגם למוטט את שלטון חמאס. אנחנו רוצים לגדל את ילדינו בשקט, ולשם כך אנחנו זקוקים לאיכות חיים טובה, לרוגע, להחלמה ולצמיחת האזור. כל זה יכול לקרות רק כשיוחזר הביטחון לאזור, אז אנחנו צריכים להסתכל על התקווה ועל הצד החיובי", הוסיפה.
גם לשקט צריך להתרגל
"בתקופה של חזרת החטופים בעסקה הנוכחית היינו בהפסקת אש, אבל גם כשיש שקט פה בעוטף, זה לא אומר שהוא לא מעורר טריגרים אצל התושבים, כי גם לשקט צריך להתרגל", אומרת שרית סעד, מנהלת מרכז חוסן אשכול. "הימים הראשונים של השקט הם לא פשוטים, וכשמתחילים להתרגל לשקט, המערכת של הגוף צריכה להרגיע את תחושת הדריכות שמציפה ואת העוררות שמופיעה. וכשחוזרת הלחימה, שוב הכל חוזר, וזה מצב לא פשוט".
"אנחנו, במרכז החוסן, נמצאים כבר תקופה ארוכה בדופק גבוה יחסית, ומחזרת הלחימה העלינו עוד את הדופק. המשימה שלנו היא לנסות להשפיע ולסייע לכל מי שזקוק לנו, תוך שמירה על שגרה מסוימת עד כמה שניתן. אלו דברים שידענו לעשות בעבר, במצבי חירום שהיו לנו עוד לפני 7 באוקטובר, וזה משמר את היכולות ואת התפקוד של התושבים במצבים כאלה".
סעד מספרת שהמערך הטיפולי של מרכז החוסן אשכול גדול, מסועף ועשיר. "מיד כשחזרה הלחימה פתחנו קו חוסן", היא מעדכנת. "להגיד לך שהפניות אליו משקפות את הלך הרוח של כל התושבים? לא, כי יש אחוז גבוה מאוד שכבר מקבל טיפול, או קיבל בעבר, והוא פונה ישירות למטפלים שלו. חלק מההיערכות שלנו הוא ההנחיה שנתנו לכל מטפל ליצור קשר עם המטופלים שלו".
"אז האתגר הוא לייצר איזה סדר בתוך המערך הזה. אני חושבת שעלינו להמשיך להיות גמישים ודינמיים, כי גם זה אתגר. לפני שבועיים־שלושה עוד עבדנו על היערכות לחזרת חטופים, על תמיכה בקהילות ובמשפחות, ועכשיו אנחנו מתמודדים עם חידוש הלחימה ועם ההתגוננות. בעוד שבוע יכול להיות שנצטרך להתמודד עם משהו אחר. זה שריר שכל הזמן עובד, וצריך לחזק אותו מסביב כדי שימשיך לעבוד".
התרעות פיקוד העורף