"מעריב" שוחח עם תושבים מהפזורה, שמספרים על לילה נוסף של פחדים ותחושת חוסר אונים. לדבריהם, המדינה מזניחה את צורכי הביטחון והמיגון של מאות אלפי אזרחים – שרבים מהם מתגוררים בכפרים לא מוכרים, אך גם ביישובים המוכרים – ללא מקלטים, מיגוניות או אפילו מענה בסיסי לשעת חירום.
אנחנו סובלים מחוסר מיגון מאוד רציני, המדינה אמנם עזרה בכמה מיגוניות אבל זה לא מספיק בכלל. המצב הוא קטסטרופלי. ברגע שנשמעת הסירנה הילדים מתחילים לבכות, והאי-ודאות – איפה נופל הטיל, איפה מיירטים – זה שם אותנו במקום ממש מלחיץ, כי רוב האנשים בלי מיגון.
המצב הזה לא צריך להימשך ככה. אנחנו חייבים שיהיה לכולם מיגוניות בבית, ושלכל אחד יהיה מקלט משלו, כי המצב הוא מאוד קשה. אנשים אתמול, אחרי כל המתקפות שחווינו בשנה האחרונה, לא ידעו מה לעשות ולאן ללכת – פשוט ייאוש. איפה שהיה מקלט – אנשים נדחסו אחד על השני. אנחנו דורשים שלכל החברה הערבית הבדואית בנגב יהיה מיגון, זה חשוב לנו מאוד”.
לא היה לנו איפה להיות, אנחנו נכנסנו למצב שבו אין לנו לאן לברוח. אם נמות – אנחנו נמות בבית. כולם ככה. בהתחלה אנשים ברחו לגשר להתחבא מתחתיו, היום כבר אנשים לא הולכים, הגיעו לרמה של ייאוש קשה מאוד”.
התרעות פיקוד העורף