“פה המלחמה היא מול האזרחים, וביום הכיפורים זה היה צבא מול צבא", היא אומרת. “אני זוכרת שגרנו בבסיס ופינו אותנו לבית מלון. ובגלל שההורים שלי גרו לא רחוק, התפנינו אני, אישה נוספת שבעלה שירת כמפקד טייסת אחרת וילדי כולנו לבית הוריי. הבעלים שלנו היו מתקשרים מדי פעם כדי לשאול אם הכל בסדר, ובוקר אחד הם לא צלצלו. ישבנו שתינו על המרפסת והגיעה מכונית צבאית ועצרה ליד הבית, וכשהישירו מבט אליי ידעתי".
בתום המלחמה, לאחר שלא הופיע ברשימות השבויים, הוגדר סא"ל אודי שלח כחלל נעדר במשך כחצי שנה, “אני יודעת מה זה שבוי, יודעת מה זה נעדר, ויודעת מה זה להתפנות בתוך כמה שעות מהבית, עברתי את כל זה על בשרי, ולכן היום אני כל כך מבינה את כולן".
לא ידעו לטפל
ארגון אלמנות ויתומי צה"ל הוקם בשנת 1991 והוא אחראי גם על משפחות חללי כל כוחות הביטחון. “במשך השנים הבינו שהחוקים שנחקקו בישראל בנושא בשנת 1950 כלל לא מתאימים לעידן של היום. ואגב, הם לא התאימו גם לפני 20 ו־30 שנה", אומרת שלח, “לא לקחו בחשבון שנעבור כל כך הרבה מלחמות ושכל כך הרבה אנשים יתווספו למשפחה הגדולה שלנו, ואני אפילו לא מדברת על המלחמה האחרונה, שנושאת בחובה דברים הרבה יותר עמוקים ומורכבים".
"הבעל שלי למשל היה בקבע, ואני בכל שנתיים הייתי צריכה לעבור דירה, בין אם זה מתאים לי או לא מתאים לי, אם אני מפסידה קריירה או לא, אם הילדים שלי מתאקלמים או שקשה להם במקום החדש. והוא לא הלך לבד, הוא היה צריך את הגיבוי בבית כדי שזה יאפשר לו ללכת. גם בחייהם, משפחות של משרתי קבע למשל משלמות מחיר מאוד יקר וצריך לדאוג להן, על אחת כמה וכמה אחרי מותם של יקיריהן, שלא יחיו על פת לחם".
"וכשאני רואה את המצב היום אני דואגת. אנחנו רוצים לגדל דור בריא, זה דור העתיד של המדינה, אנחנו רוצים שהם יגדלו כאן משפחות ושיהיה להם כוח לגדל את המשפחות האלה. ואם לא ילכו לקראתם, אז אני מאוד פוחדת ממה שיהיה. אני רואה היום את היתומים הבוגרים, ומבינה שזה יכול להתפרץ גם 40 או 50 שנה אחרי, ולא לוקחים את זה כאן בחשבון. בעיניי, צריך לקחת בחשבון את האובדן של אז, ו־120 חברי הכנסת והשרים חייבים להבין שמוכרחים לטפל באלמנות הטריות שלא יוצאות היום לעבודה בגלל הטראומה ובגלל שהן צריכות לטפל בילדים. מוכרחים לעזור להן בשנים הראשונות, כדי שהן יוכלו להצטרף למעגל העבודה בשלב מאוחר יותר".
כוח חזק לקהילה
אנחנו בעיצומה של מערכה בלתי נגמרת, ובכל יום מתווספות משפחות נוספות לארגון. “אני מטפלת ב־320 אלמנות היום, והלוואי ויכולתי לומר לך שזה סופי", אומרת שלח. “לא מזמן הלכתי לבקר אלמנה בדואית שגרה בפזורה עם 12 ילדים, גיבורה, אין מילה אחרת. ישבתי אצלה כל הזמן ובכיתי. וראיתי את הילדים, וכל כך רציתי שהם יגדלו בריאים בנפשם, וכן צריך לעזור להם קודם כל כלכלית, הדברים האלה עולים כסף. והגיבורות האלה לא יכולות להיות גיבורות הרבה זמן".
"הרבה לפני שאני הייתי אישה של איש צבא ראיתי את העבודה הזאת לנגד עיניי. את זה ספגתי בבית הוריי. גם לפני שהתמניתי כיו"ר פעלתי בארגון, ושנים לפני כן הייתי פעילה במסגרת ‘אלמנה למען אלמנה', כך שהנתינה הזו לא תיפסק מבחינתי. בסופו של דבר, כשאלמנה הולכת לבקר אלמנה, הלב נפתח בצורה שונה לגמרי, כי מה שהיא תגיד לי אני אבין, ומה שאני אגיד לה היא תבין. והיו כאלה שליוויתי אותן באופן קבוע במשך הרבה שנים, ואני כאן עבורן גם עכשיו ולתמיד".
התרעות פיקוד העורף