הערב ירד על תל אביב, אך הכיכר בלב העיר הלכה והתמלאה באור. אלפי פנסי טלפונים נדלקו בזה אחר זה, מרצדים כמו כוכבים באפלה. כיכר הבימה הפכה לים של אורות, והמילה "חירום" ריחפה באוויר. זו לא הייתה עוד הפגנה, המוני הישראלים שהתקבצו יחד השבוע חשו שהם נוטלים חלק ברגע היסטורי.
הערב הזה היה יותר מאשר עוד מחאה. היה זה מפגש של אזרחים שחשו כי גורל מדינתם תלוי בהתייצבותם. בסיומו של הערב, כשקרא נועם תיבון להמשיך במאבק ואף לעצור את המדינה אם יהיה צורך בכך, הנחישות בעיניים של האנשים שעזבו את הכיכר העידה כי המחאה רק מתחילה.
כשהתפזרו האחרונים מהכיכר, האורות החלו להיעלם בהדרגה. אך התחושה הייתה כי נקודת אור פנימית הודלקה בלבבות רבים באותו לילה - ניצוץ של התנגדות, של סולידריות, ושל אמונה כי עדיין אפשר להציל את אשר נראה כאבוד.
התרעות פיקוד העורף