ראוי להזכיר לקברניטי ההפיכה השיכורים מכוחם ומהצלחותיהם, שעל פי ההתפתחויות המסתמנות בשטח, זה רק עניין של זמן קצר עד שה"כלבים" יפסיקו לנבוח. וחשוב לדעת שכשכלבים במצב כזה מפסיקים לנבוח, הם נושכים. המציאות שיצרה כאן הממשלה בהחלט קרובה להתפוצצות. את ניצני ההתפוצצות חשים כבר בצה"ל. זה לא סוד שמיום ליום הולך ופוחת מספר המתייצבים לשירות מילואים. המלחמה שאין רואים את סופה מעוררת בקרב אנשי מילואים רבים, כמו בקרב הציבור, את השאלה לאן המלחמה הזו לוקחת אותנו.
האם היא לוקחת אותנו בחזרה לשנים הרבות שבהן ניהלנו את רצועת עזה תחת ממשל צבאי, דבר שיעלה למדינה מיליארדי שקלים בכל שנה וגם במחיר דמים כבד? כל זאת, כשהנטל מוטל רק על חלק מהעם, בשעה שהממשלה פועלת בכל כוחה לשחרור החרדים מגיוס לצה"ל. אנחנו קרובים ליום שבו יתייצבו מועמדים לשירות ביטחון בבקו"ם, ויודיעו: עד שלא יגיעו לכאן בני גילנו החרדים, כדי להתגייס, גם אנחנו לא נתגייס. הסרבנות תקבל אז פנים אחרות.
בשעה שהמציאות הקשה הזו גלויה לכל עין, כשהממשלה מתעלמת מההפגנות בכל רחבי המדינה ומזעקות השבר של משפחות החטופים החרדות והמותשות, ראש הממשלה נתניהו לא יוכל לומר ביום שבו יתחולל כאן המפץ הגדול: “לא העירו אותי", “לא אמרו לי", “לא ידעתי", “לא שמעתי", “לא משכו בדש מעילי".
כבר בשעה זו כל פעמוני האזעקה מופעלים ומתריעים, והבעיה היא באוזניים הנאטמות בממשלה. לקראת יום השנה ה־77 להיווסדה, מדינת ישראל ניצבת בצומת דרכים קריטי להמשך קיומה. נדרשת כאן ממשלה קשובה לבעיות המדינה והעם, נאמנה למגילת העצמאות ולציונות, פרגמטית וישרה. את כל אלה הממשלה הנוכחית אינה מייצגת ואינה מספקת. בקרוב מאוד העם יאמר את דברו.
התרעות פיקוד העורף