כמו בסרט המשך גרוע: הצבא שוב מתנגד לפרויקט אזרחי והממשלה נכנעת

ראש הממשלה, תעשו את עצמכם מופתעים, נענה ללחץ וביקש לעכב את החוק. במערכת הביטחון יכולים לרשום לעצמם "וי" גדול, הם שוב כופפו את ידי הממשלה, אבל מי שייפגעו הם מדינת ישראל, חוסנה הלאומי, הנגב, תושבי הנגב ואלה שמתכוונים להתיישב בו, שזקוקים למנועי צמיחה כמו שדה תעופה בין-לאומי.

כל זה יצר אצלי דז'ה וו גדול. הרי הייתי בסרט הזה. במשך ארבע וחצי שנים ניהלנו חבריי ואני לעמותת "ישראל למען הנגב" מאבק עיקש להעברת יחידות המודיעין של צה"ל לנגב אל מול התנגדות עזה של הרמטכ"ל דאז, רא"ל אביב כוכבי, וכל צמרת אמ"ן. זאת אף על פי שהייתה החלטת ממשלה בנושא ולמרות שכבר הושקעו מיליוני שקלים בתהליכי התכנון. כוכבי הצליח אז לכופף את ידי ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון דאז, נפתלי בנט, שמיהרו ליישר קו עימו. הוא אפילו איים עליהם שאם המעבר דרומה יתממש לא יהיה להם מודיעין.

בעוד אנחנו מצביעים על התוצאות הכלכליות הברוכות של מעבר המודיעין לנגב, כולל הכנסות של 60 מיליארד שקלים לאזור במשך 20 שנה, כוכבי החליף בכל פעם נימוקים להתנגדותו. פעם היה זה היעדר נגישות תחבורתית לקריה החדשה, פעם אחרת היה זה החשש מפני נטישה המונית של קציני 8200, אם חלילה ייאלצו לעבור מגלילות למדבר הצחיח.

לנו לא נותרה ברירה אלא לנהל מאבק ציבורי ותקשורתי שבסיומו הגשנו עתירה לבג"ץ. בסופו של דבר החליט שר הביטחון דאז, בני גנץ, לקדם את הפרויקט והבנייה יצאה אל הפועל. ייאמר לזכותו שהוא התייצב מול הרמטכ"ל והכריע נכונה. זה היה מסע קשה ומפרך, אבל הוכחנו שהתארגנות אזרחית יכולה להתגבר אפילו על התנגדות צה"ל והממסד הביטחוני.

---

חלופת הנגב טובה יותר

ההתנגדות הנוכחית של צה"ל ומערכת הביטחון להקמת שדה תעופה בין-לאומי בנבטים מעידה על כשל תפיסתי חמור. במקום להכיר בעליונות הדרג המדיני, המייצג את רצון העם, הם מתנהלים כאילו הם הגורם הריבוני. סוגיות כמו תקציב הביטחון, פנסיות אנשי קבע ורכש אמצעי לחימה ארוכי טווח מוכתבות על ידם, תוך התעלמות מוחלטת מביקורת ציבורית.

אני לא מזלזלת בטיעונים שמעלה חיל האוויר, אך גם מסרבת לעמוד דום בכל פעם שהצבא מתנגד לפרויקט אזרחי. נכון שנבטים הוא אחד הבסיסים האסטרטגיים הרגישים ביותר של צה"ל, אבל מכיוון שיש החלטה לאומית אסטרטגית, יתכבד חיל האוויר ויציעו מה ניתן לעשות. כך עובדים במדינה מתוקנת.

אפילו אנשי חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') אליעזר שקדי, שהיה מפקד החיל, ואלוף (מיל') נמרוד שפר, שהיה ראש אגף התכנון במטכ"ל, אמרו מפורשות כי על חיל האוויר להציג פתרונות. שקדי הבהיר מפורשות כי מבחינה מבצעית אין כל מניעה לקדם תוכנית בנבטים. הוא הדגיש, כבר ב-2011, כי "במכלול השיקולים חלופת הנגב טובה יותר. גם מבחינה חברתית וכלכלית יש עדיפות להקמת שדה התעופה בנגב".

עמדתם של שקדי ושפר תואמת את עמדתם של הארגונים הירוקים ושל רשויות מקומיות רבות, הן מהצפון והן מהדרום, הדורשות לא להקים שדה תעופה ברמת דוד בשל היותו אזור רגיש מבחינה סביבתית.

על מערכת הביטחון להיות שקופה. פעם אחת שנדע בבירור מהם אותם "שיקולים ביטחוניים משמעותיים ומהותיים" עלומים שהצבא מדבר עליהם בהתנגדותו לנבטים. ואם ישנם כאלה - למשל, סיכונים בטיחותיים בשל שילוב של טיסות אזרחיות וצבאיות באותו מרחב אווירי - נא לשקף אותם ולפתור אותם. רק דבר אחד בבקשה - אנא, אל תשתמשו בביטויים כמו "פגיעה בביטחון המדינה", "חשיפה של מידע רגיש" ו"הפרעה לפעילות ביטחונית חשאית".

נבטים תוכנן מראש גם כשדה תעופה אזרחי

כדאי להזכיר לצה"ל כי בעולם קיימים כבר מודלים של שדות תעופה דו-שימושיים, שמצליחים לאזן בין שיקולים אזרחיים לצבאיים. למשל, שדה התעופה בקוניה, טורקיה, שמשמש  את הצבא הטורקי ואת נאט"ו, אך מתבצעת בו פעילות אזרחית. התשתיות האזרחיות נוספו לו בשנת 2000 ומאז הוא משמש גם לטיסות אזרחיות, פנימיות ובין-לאומיות. אגב, שדות תעופה דו-שימושיים מגבירים את הזיקה בין הצבא למערכת האזרחית, כולל בנושאים טכנולוגיים, ובטוחני שצה"ל רק ייצא נשכר מכך.

מעל הכל - שדה התעופה הצבאי בנבטים, שנבנה בכספי האמריקאים בעקבות הסכמי קמפ דיוויד והנסיגה מסיני, נבנה מלכתחילה במטרה להיות דו-שימושי, צבאי ואזרחי. למעשה, האזור כולו יועד עוד בשנות ה-50' של המאה הקודמת להקמת שדה תעופה לעיר באר שבע. כבר ב-1966 הוקמה ועדה בין-משרדית לבדיקת אפשרות לבניית נמל תעופה בין-לאומי באזור באר שבע, אך בפועל לא קודם הנושא. הגיע הזמן. אהרון יריב ז"ל, ששימש ב-1974 כשר תחבורה, הביע את תמיכתו בהקמת שדה תעופה בנבטים.

ממשלה בורחת מבשורה

הסאגה של הקמת שדה תעופה בין-לאומי נוסף נמשכת שנים. אין חולק על כך שנתב"ג מתקרב לקצה גבול הקיבולת שלו. השאלה היא היכן להקים את שדה התעופה השני. מספר ועדות ציבוריות ישבו על המדוכה וכרגיל אצלנו, כולם משכו בחוטים ודבר לא קרה. אינטרסים שונים התחרו זה בזה ורק האינטרס הציבורי נשכח.

שני האתרים הסופיים שעלו לשלב הגמר היו רמת דוד בצפון ונבטים בדרום. אך תושבי עמק יזרעאל הקימו קול צעקה, הפעילו את כוחם הפוליטי ועיכבו את ההחלטה. מנגד, תושבי הדרום ופרנסי האזור הביעו את דעתם הנחרצת בעד הקמת שדה תעופה בנבטים והפעילו גם הם לחץ פוליטי. מה עשתה הממשלה? החליטה לא להחליט. היא קיבלה החלטה משונה לקדם תכנון במקביל של שני האתרים. כלומר, במקום לקבל החלטה אמיצה, דוחים בפועל את הביצוע, תוך המשך בזבוז משאבים.

הקוראים בוודאי מגרדים את ראשם במבוכה - כמה זמן, לכל הרוחות, אפשר לדון בישראל על פרויקטים לאומיים חשובים? מדובר בכשל ניהולי מתמשך של המדינה ותושבי הנגב נחושים שלא להיות שוב קורבנות של כשל זה.

הממשלה והקואליציה לכאורה מחויבים לתושבי הדרום שבחרו בהם בהמוניהם, לאורך כל 40 השנים האחרונות, אבל כפי שראינו במקרים אחרים היא מתקשה לקבל החלטות, במיוחד כאשר מולה ניצב הממסד הביטחוני. לא פלא שהגענו לשבעה באוקטובר. חמור מכך - מירי רגב, שרת התחבורה, בהתנהלות אופיינית, חזרה והבטיחה שיקום שדה תעופה בנבטים, ביודעה שהממשלה לא תקדם את הפרויקט. כל זה לא הותיר ברירה לח"כ כהן אלא לקדם את הקמת נבטים באמצעות חקיקה פרטית.

הזדמנויות חדשות

תושבי הנגב רואים בהקמת שדה תעופה בנבטים עוגן כלכלי משמעותי, שיביא לצמיחה ולפיתוח האזור. כל הניתוחים שנערכו מצביעים על כך שלשדה זה יש פוטנציאל כלכלי גדול: הוא ימשוך השקעות זרות ויעודד צמיחה כלכלית באזור; הוא יפתח הזדמנויות עסקיות חדשות בתחומים כמו תיירות, מלונאות, מסחר ושירותים, כולל הכנסות ממסעדות, אטרקציות תיירותיות ושירותים נלווים; הוא ייצור מקומות עבודה חדשים - הן בהקמה והם בהפעלה - ובכך יתרום לשיפור רמת החיים באזור ולהגעת תושבים נוספים אליו; הוא יהיה גם גורם חשוב בפיתוח התיירות בכך שיקל על תיירים להגיע לנגב, תוך הגדלת ההכנסות מענף זה וחיזוק הכלכלה המקומית.

מתנגדי נבטים מעלים טענות על היעדר היתכנות כלכלית לפרויקט. אך מחקר של BDO העלה בשעתו כי העלות הכלכלית למשק כתוצאה מהקמת השדה ברמת דוד ולא בנבטים מוערכת בכ-15 מיליארד שקל נוספים, כך שלכאורה גם אין כל הגיון כלכלי בהקמת השדה בצפון. נתון נוסף הוא זמן ההקמה - שלוש שנים בנבטים לעומת 12 עד 15 שנה ברמת דוד.

לגלות מחדש את בן-גוריון? במעשים ולא במילים

נוכח כל אלה לממשלה אסור להסס ולמצמץ. עליה לאמץ את הצעת החוק של ח"כ כהן ולקדם אותה. עליה לדרוש ממערכת הביטחון להציג פתרונות לבעיות הביטחוניות שהיא מעלה. אם יש לקח שלמדנו מהשבעה באוקטובר הוא זה - אסור להיכנע לממסד הצבאי. אם יש צורך חיוני שחייבים לקדם אחרי השבעה באוקטובר - זהו יישוב הנגב ופיתוחו.

הנגב נמצא בשעת כושר היסטורית ובפני אפשרות לבצע קפיצת מדרגה כלכלית וחברתית לאחר שנים של הזנחה, תת תקצוב ופיגור. כדי להשיג זאת יש להקים בנגב מנועי צמיחה אדירים והממשלה היא זו שצריכה לעמוד בראש המאמץ הלאומי להגשת חזון זה. החמצת שעת הכושר ההיסטורית תרשם לחובתה של הממשלה ושל העומד בראשה וגם תגרור אחריה השלכות פוליטיות. הליכוד צריך לדעת שתושבי הנגב אינם נמצאים בכיסו וכי הצבעתם העתידית בעדו איננה מובטחת.

לאחרונה אנו עדים להתרפקות של הימין על דמותו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון. על עמידתו העיקשת כנגד חבריו למפלגה ונגד ארצות הברית הגדולה בשאלה הקמת המדינה, על התעקשותו להכפיף את אלופי המטכ"ל למרות הממשלה בזמן מלחמה, על העלייה ההמונית, על הקמת הכור הדימונה ועוד ועוד.

לאחרונה פרסם העיתונאי חגי סגל, בן למשפחת לוחמי אצ"ל ותושב עפרה, ספר בשם "משיח משדה בוקר - לגלות מחדש את בן-גוריון" המציג באור אוהב ומעריץ את בן-גוריון, שהיה שנים אויבו בנפש של הימין. אני שותפה להערכה מחודשת זו, אך באותה נשימה שואלת מדוע שהימין גם לא יאמץ את חזונו הברור של בן-גוריון בנושא הפרחת שממות הנגב? מדוע איש ממנהיגי הימין לא מתיישב בשדה בוקר משלו? הגיע השעה. אם אתם מגלים מחדש את בן-גוריון - עשו זאת במעשים ולא במילים.