קופרשטיין, שנחטף בהיותו בן 21 בלבד, ציין לאחרונה בתחילת אפריל את יום הולדתו השני בשבי. הוא עבד כמאבטח במסיבת הנובה, וביום המתקפה ב-7 באוקטובר בחר להישאר בשטח כדי לסייע למשטרת ישראל ולצוות האבטחה, אף העניק טיפול רפואי ראשוני לפצועות ולפצועים, במקום להימלט ולהציל את עצמו. "הלב שלנו נשבר," כתבו בני המשפחה. "מאז 7 באוקטובר אנחנו חיים בתחושת ריק אינסופית, כאב שמסרב להרפות, וחלום אחד בלבד – שבר יחזור הביתה".
במהלך השעות הארוכות שלאחר המתקפה, ניסו הוריו של בר ליצור עמו קשר ללא הצלחה. "היה ברור שמשהו לא טוב קרה," סיפרה אז דודתו. מאוחר יותר התברר גורלו כאשר הופץ סרטון חמאס ובו מתועד בר בעזה, קשור בצוואר, בידיים וברגליים - מראה מזעזע שהותיר את המשפחה המומה.
למרות הכאב, הסרטון החדש נושא עבורם גם שביב של תקווה: "הסרטון מוכיח דבר אחד: הוא חי. הוא שם. והוא מחכה שיחזור הביתה," כתבו בני המשפחה.
סיפורו של בר מורכב עוד יותר לאור הנסיבות המשפחתיות המיוחדות. אביו, טל, היה חובש מתנדב ב"ארגון הצלה", שנפצע בתאונת דרכים קשה כשהיה בדרכו לחלץ ילדה בת ארבע מרכב שעבר תאונה. מאז, נותר טל סיעודי ועול פרנסת המשפחה נפל רובו ככולו על כתפיו של בר, שעבד בעבודות מזדמנות כבר מתקופת התיכון ואף מצא זמן להתנדב בארגון "ידידים".
בר, המתואר כ"החבר הכי טוב של אבא שלו", הפך למעשה להורה של חמשת אחיו הקטנים בשנה וחצי שבה אביו עבר שיקום בליווי אמו ג'וליה. אחריות כבדה לצעיר בגילו, שנשא אותה בגבורה לפני שנלקח בשבי.
המשפחה פנתה בקריאה נרגשת למנהיגי העולם ולארגונים בינלאומיים: "אנו פונים אל מדינות העולם, אל מנהיגים, ארגונים בינלאומיים – אל תעמדו מנגד. אל תאפשרו עולם שבו צעירים נחטפים ממסיבת הנובה – ונשכחים. אל תתנו לאור להיעלם מהעיניים שלהם. אל תתנו לזמן עד יגיע מאוחר יותר. החזירו את בר. את כל החטופים. עכשיו," הם מפצירים. "הם לא כלי משחק. הם לא כותרת חדשותית. הם נשמות. הם בנים ובנות. אחים ואחיות. הם העתיד שלנו. ובר – הוא הלב שלנו".
המשפחה חתמה את הודעתה בשם כל משפחות החטופים בקריאה לציבור: "אל תפסיקו להתפלל, עשו כל שביכולתכם. אל תשאירו אותנו לבד," וסיימה במילים: "בכאב עצום, באהבה בלתי נגמרת, בתקווה אמיצה, משפחת קופרשטיין".
התרעות פיקוד העורף