המלחמה שינתה את חייהם של רבים, ולא רק בשדה הקרב. עבור יניב ורונן, תושבי שלומי ועובדים חיוניים במועצה המקומית, המלחמה הפכה לשגרה של ניתוק מהמשפחה, התמודדות עם פחד מתמיד, וחיים בנפרד ממשפחותיהם בישובה שעד הפסקת האש השבירה הופגז ללא הרף. לצד המאבק היומיומי, הם מתמודדים גם עם קריסה כלכלית ואובדן רכוש שלעיתים קרובות לא זוכה לפיצוי מהמדינה.
בשיחה עם מעריב חושפים השניים שכל ימי המלחמה סייעו מתוקף תפקידם לתושבים המרותקים ולחיילים וכעת מסתייעים בעצמם ב"פתחון לב", את הקשיים שהביאו אותם לצורך בסיוע, כזה שמדינת ישראל לא מעניקה להם. ערב חזרת משפחתו לשלומי גם רונן (שם בדוי) מוצא עצמו מתמודד עם מציאות כלכלית לא פשוטה. הוא בן ה-36, נשוי עם שלושה ילדים, תושב שלומי ב-15 השנים האחרונות מאז הכיר את אשתו.
"עברתי תקופת מלחמה שאני חי בה לבד, כשפעם בשבועיים אני נוסע למלון בירושלים לראות את האישה והילדים. הבעיות הכלכליות החלו כשנדרשתי לשלם מדי חודש את השכירות של הבית שלא גרתי בו כלל אחרי שעברתי להתגורר לבד בבית גיסתי שפונתה כי אצלה היה ממ"ד. אנחנו מקבלים אמנם מענק של 6,000 ₪ מהמדינה, אבל אחרי שמחצית הולכת לשכירות והשאר לחשבונות, חובות שנצברו והלוואות, לא נשאר לך כלום ביד. כל הכסף נזרק בתקופה הזאת", הוא אומר.
יניב (שם בדוי) בן 27, גדל בעכו ותושב שלומי בשנים האחרונות, חווה את המלחמה באופן קשה מאוד כאב לשני פעוטות. "אני עובד באגף שפ"ע במועצה, כך שהוגדרתי כעובד חיוני ומצאתי את עצמי עובד מסביב לשעון וחי לבד בתנאים לא תנאים. הוחלט כי משפחות עובדי המועצה יועברו לבית מלון בחיפה, כדי להקל עלינו את הקשר, אבל רוב הזמן אתה בעבודה. אין זמן לטפל בשום דבר בבית, אתה חי ממינימום של אוכל והתחושות מרגישות כמו פירוק בית", הוא מספר.
בימים אלה מנסה גם המשפחה של יניב לחזור לשגרה בישוב אחרי שנה וחצי של מציאות בנפרד אבל הם חוזרים למציאות קשה. "הילדים מבוהלים מכל רחש וכלכלית התקופה הזאת לחוצה מאוד. חוץ מהבית שכמעט הכל מנותק בו, צברתי גם חובות. נעזרתי במשפחה וחברים בהלוואות רק כדי לשרוד ולקחתי עוד עבודה בחקלאות" הוא מספר.
"היו דברים שהתקלקלו ונפגעו ומס רכוש לא מוכן היה להכיר בהם. העפתי המון ציוד, ריהוט ומוצרי חשמל שפשוט נהרסו וזה לא פחות מלשקם את הבית מהיסודות. אתה פותח את העיניים בבוקר לאווירה של פחד והרס ובעיקר של חוסר ודאות".
התרעות פיקוד העורף