אלי שרעבי נכנס עמוק ללב כשניצב על הבמה בעזה ברגליים כושלות, רזה וחיוור להחריד, עיניו מסונוורות מאור השמש, נאבק לשמור שם על צלם אנוש. הוא לא רק עונה במשך 491 ימים בידי מפלצות החמאס, אלא איבד ב־7 באוקטובר את אשתו, את בנותיו ואת אחיו יוסי, שנחטף איתו ונרצח בשבי. הטרגדיה התעצמה כשאת הבשורה הנוראה על האובדן קיבל רק ביום שחרורו.
דני אור, 48, מנהל האתרים החברתיים בקבוצת הדסטארט ומי שסייע להביא מעט נחמה לשבים, כשעמד מאחורי רוב גיוסי ההמונים עבורם, צפה בטקס המצמרר ששודר בטלוויזיה, והקונוטציה לשואה טלטלה אותו. תוך כדי צפייה במסך נשלחה הודעה באחת מקבוצות הוואטסאפ שלו: “אנחנו מברכים את שרון, שנמצא איתנו כאן בקבוצה, על שחרור אחיו, אלי".
“לא ידעתי ששרון בקבוצה הזאת בכלל", מספר אור, “אבל כשראיתי את ההודעה הזאת, אמרתי לחבר, שגם הוא היה שם, ‘בוא נרים לו אתה ואני גיוס המונים'. התחלנו לגלגל את העניין, ואחרי יומיים כבר הייתה פגישת זום, שבה השתתפו, בין היתר, שרון אדן, אחד החברים הטובים של אלי, שלקח על עצמו לעמוד בפרונט, ושרון שרעבי. אמרתי שאדע לגייס את המיליון הראשון, ומכאן נמשיך. עשינו עוד שתי ישיבות, שבהן השתתפה גם אחותם, עד שאמרתי: ‘זהו, הולכים על זה אול אין'".
ב־13 בפברואר, חמישה ימים אחרי ששב הביתה, יצא לדרך גיוס ההמונים למען אלי שרעבי. “491 ימים בשבי - עכשיו הזמן שלנו להחזיר לאלי את החיים!", נכתב בדף הפרויקט באתר גיוס ההמונים Giveback, שאותו מנהל אור, לצד Headstart ובי אקטיב. מיליון השקלים הראשונים נאספו תוך פחות מ־24 שעות. למחרת הסכום הכפיל את עצמו. עד היום נאספו עבור שרעבי למעלה משלושה מיליון שקל, והיד עוד נטויה. כדי להניע את המהלך נפתחו כמה קבוצות וואטסאפ שדרכן התנהלה הפצת המסרים, שתופעלה על ידי צוות הפלטפורמה.
לגיוס המאוד מתוקשר של שרעבי הגיעו 30 אנשי העובדים של Giveback מתורגלים, אחרי שנה וחצי של פעילות אינטנסיבית לצד משפחות החטופים. “מטה החטופים התחילו לעבוד על גיוס ביום השני או השלישי למלחמה. הם הבינו שאנחנו הולכים לקראת אירוע ארוך, ושיצטרכו כסף כדי לממן את הפעילות שלהם. האתר עצמו עלה לאוויר ב־12 בנובמבר, ובתחילת הדרך הוא שימש להדפסת שלטים וקניית דגלים. אחר כך הגיעו המרצ'נדייז, ובאיזשהו שלב התחילו לגייס עבור משפחות של חטופים".
מה שהחל בתור יוזמות בודדות הפך אחרי העסקאות האחרונות לריטואל קבוע: כמה ימים אחרי שחרורם מהשבי, משפחות השבים או חבריהם הטובים יוצאים בקמפיין מימון המונים למענם, כשתשומת הלב הציבורית מאפשרת להם לאסוף עבורם כסף. המציאות שבה הם נאלצים לפנות לליבו הרחום של הציבור, כיוון שהסיוע שהם מקבלים מהמדינה לא מספיק כדי לאפשר להם להשתקם בשקט כלכלי, היא בלתי נתפסת. אבל ככל שחולף הזמן מחלחלת ההבנה שאם הקרובים לא ידאגו להם, השבים עלולים למצוא את עצמם בעוד כמה שנים פושטים יד בעצמם.
לאל־יה כהן גויסו 540,608 שקל. לאוהד בן עמי 1,179,010 שקל. לאור ואלמוגי לוי 1,168,943 שקל, ליאיר ואיתן הורן 1,285,054 שקל, לסשה טרופנוב 590,290 שקל, לעומר ונקרט 1,037,959 שקל, לבר קופרשטיין 292,049 שקל, ליגב ורימון בוכשטב 181,500 שקל, לדניאלה גלבוע 89,019 שקל, למיה ואיתי רגב 143,417 שקל ולשלומי זיו 160,810 שקל.
לרכב על הויראליות
הגיוסים למען החטופים מתבצעים באמצעות Giveback, האתר החברתי־קהילתי של הקבוצה, שאינו נועד למטרות רווח. אפשר להציב בו יעד גיוס ולסמן מועד סיום לקמפיין, אבל לא חייבים להגיע אליו כדי לקבל את מלוא הכסף. לפני המלחמה גבתה הפלטפורמה עמלה בגובה של 5%, המיועדים בעיקר לכיסוי עלויות של תפעול וסליקה, והיום היא עומדת על 3%.
Headstart, לעומת זאת, היא פלטפורמה עסקית לחלוטין, מדידה, של “הכל או כלום". היזמים מגייסים כסף למוצר - ספר, אלבום או עסק - ומציבים יעד גיוס, שאם לא מגיעים אליו תוך פרק זמן נקוב, הכסף מוחזר לתורמים. מכיוון שמדובר בעסק, העמלה היא 10% בהתאם, והיא כוללת רווחים, כיוון שהצוות המקצועי עובד בלדחוף קדימה.
ב־Giveback המעורבות שלכם קטנה יותר?
“לא בהכרח, ובטח שלא בשנה וחצי האחרונות. מ־7 באוקטובר, כשהפעילות העסקית נעצרה, התשומות בחברה עברו אליה. ניסינו לעזור למי שביקש וגייסנו את כל הניסיון והיכולות. אנחנו עובדים בכמה מישורים - איך עושים את הגיוס בדרך הנכונה כדי למקסם אותו, אילו מסרים להעביר ואיך דוחפים קדימה. לקבוצה שלנו יש ניסיון של 14 שנים ודאטה של 1.2 מיליון אנשים שאנחנו יודעים לשלוח להם דיוור מאושר. יש קהילת תורמים ותומכים קבועה של למעלה מ־20 אלף איש שתרמו למעלה מ־20 פרויקטים, שמסווגים אצלנו לפי קטגוריות.
“למטה החטופים היו אלפי תורמים והדף שלהם נשאר פתוח, והם מתחזקים אותו כל הזמן באמצעות מחלקת הדיגיטל שלהם. זה שונה ממשפחת חטוף שנלחמת לשחרורו או לשיקומו ומתעסקת בעוד כמה עשרות דברים במקביל. לכן הקמפיינים שלהם קצרי טווח".
אביגיל עידן בת ה־4, שאיבדה את שני הוריה בטבח, נחטפה לעזה ואומצה על ידי הדודים שלה עם שני אחיה, הייתה השבה הראשונה שלמענה נפתח גיוס המונים, ב־19 בנובמבר 2023. מי שעמד מאחוריו היה היזם החברתי יאיא פינק, שיצר קשר ישיר עם אור וביקש ממנו עזרה בהרמת קמפיין זריז. הדף של “עתיד טוב ליותר לאביגיל ומשפחתה החדשה" גייס מעל 1.5 מיליון שקל ונסגר אחרי עשרה ימים.
“יש גל ויראליות גדול שמחזיק עד 72 שעות, בגלל כמות האירועים הפסיכית שיש לנו כאן - והקשב עובר לדבר הבא", אומר אור. “אני עובד 11 שנים בקבוצה עם רגישות חברתית גבוהה ואהבה גדולה לאנשים, רק שאני פחות אוהב לדבר. בעיקרון אנחנו פלטפורמה דיגיטלית לחלוטין שמתנהלת במיילים, אבל המלחמה שינתה את ההתנהלות וכן נוצר קשר, בעיקר עם מגייסים שעובדים איתנו. כשיאיא צריך משהו, הוא שולח לי וואטסאפ. אחרי 7 באוקטובר היו לי אינספור שיחות עם אנשים שנחטף או נהרג להם קרוב. זה עומס רגשי עצום".
זהירות, עבריינים
גיוס ההמונים של ירדן ביבס, שהתנהל באמצעות עמותת מושיטים יד, גייס את הסכום הגדול ביותר עבור חטוף ששב מהשבי – והניב למעלה מחמישה מיליון שקל. לעומתו, ישנם שבים שלא מצליחים להגיע לסכומים מספקים, כמו זה שנערך למען ארבל יהוד, שזכה לפחות חשיפה ונאספו בו כ־700 אלף שקל.
“מימון המונים מתבסס על הפצה ואינטנסיביות גדולה. אם נערכים נכון ומתפעלים נכון, יש פוטנציאל טוב לכל אחד לגייס כסף", מסביר אור.
הצלחת הקמפיין לא תלויה בחשיפה התקשורתית של השבים? לירדן ביבס ואלי שרעבי יש פרופיל תקשורתי מאוד גבוה.
“את רובם מכירים היטב. זה לא קשור לפרופיל התקשורתי".
התחושה היא שמי שלא ייצא לקמפיין מהר, הרלוונטיות שלו תישחק, ונוצר מרוץ נגד הזמן כדי להספיק ולמצות את המקסימום מהסיטואציה הקשה.
“את צודקת ביחס ל־80% מהמקרים. אם הייתי עולה היום עם קמפיין גיוס לאלי שרעבי היה קשה יותר לגייס שלושה מיליון שקל. יש קשר לתזמון. אבל אם ירדן או אלי היו באים אליי – עם עבודת הכנה נכונה ועבודה קשה יותר היינו מגיעים ליעד".
איך עושים את זה?
“מקימים קבוצת וואטסאפ של 300 איש שרתומים למשימה, מכינים קמפיין ושורה של מסרים ויוצאים לדרך. אומרים לחברי הקבוצה: ‘הנה פוסט, שלחו אותו לרשימת התפוצה שלכם'. הפיק חייב להיות מאוד קצר. אי אפשר להחזיק ככה 300 אנשים למשך חודש, אבל למשך חמישה ימים בהחלט כן".
“אנשים רוצים להרגיש חלק ממשהו גדול, שהם עוזרים ועושים משהו. אם משפחה יודעת לארגן סביבה מעגלים של חברים, שכונה, מקום עבודה, עיר, ולייצר כוח הפצה חזק – היא תצליח. המעגלים האלה לא בהכרח חופפים. מי שלא הצליח לגייס, לא יצר מספיק חשיפה. כמובן שאייטם ב'עובדה', כמו שהיה לאלי שרעבי, עשה פיק נוסף של עוד כמה ימים".
גיוס כספים, גם למען מטרות נעלות, מושך אליו גם עבריינים. עוד לפני שפתחה בקמפיין שלה הזהירה משפחת ביבס את הציבור מפני אנשים שמגייסים כסף במרמה עבורם. “הקמנו כמה מנגנוני הגנה כדי למנוע ניצול עברייני. אם מישהו רוצה לפתוח גיוס למען משפחת ביבס, הוא חייב לתת לנו איש קשר מהמשפחה שנוכל לדבר איתו.
“הכסף שנאסף לא יעבור למי שארגן את הקמפיין, אלא למי שלמענו הוא נתרם. אנחנו מפוקחים על ידי הרשות לני"ע והרשות להלבנת הון, ויש כללים ברורים, גיבוי ממוסמך וחשבון בנק שנבדק. בניגוד לHeadstart, בגיוס חברתי, אחרי שהכסף עובר אין בקרה על מה שנעשה איתו. אצל אלי התעקשו לפתוח חשבון נאמנות שקוף, כדי שהתורמים ידעו לאן כל שקל הולך".
אתה מרגיש בנוח עם זה שמשפחות צריכות לגייס דרככם כסף כי המדינה לא לוקחת עליהם אחריות כלכלית מלאה?
“אני לא שופט אף אחד. לא אגיד שהמדינה לא בסדר. בראייה התמימה שלי, אנשים רוצים לתת מה שהם יכולים כדי להנציח את שירי והילדים או לעזור לירדן, גם אם זה 50 שקל. פחות מעניין אותי אם הוא יקבל עוד מיליון מהמדינה. גם אם המדינה נותנת כסף, עד שהוא מגיע לוקח הרבה זמן בגלל הבירוקרטיה. אצלנו הכל מיידי – ואת זה החטופים שחזרו הביתה צריכים יותר מהכל".
