חג הפסח הזה, השני מאז פרוץ המלחמה, שונה מאוד מלילות סדר שנערכו בשנים כתיקונן – ולו בשל העובדה ש־59 חטופים, חיים וחללים, נמצאים עדיין בשבי חמאס בעזה. חג חירות שהחירות בו חסרה, פגומה, זועקת.
חלק מלילות הסדר שייערכו במוצאי שבת הקרובה יהיו מיוחדים. כמה אנשים פרטיים, גופים וחברות החליטו לקיים ליל סדר בדרך מקורית, יוצאת דופן, מתוך תפיסה חברתית, קהילתית, ובגישה של רעות ואחווה.
“עם פרוץ המלחמה הגברנו הילוך בעשייה החברתית ובפסח הזה החלטנו שנקיים את ליל הסדר בחברת 30 חיילים בודדים, עשרה ניצולי וניצולות שואה, לצד עובדי ועובדות החברה ובני משפחותיהם. בשנה שעברה עשינו פיילוט של זה, במספרים יותר קטנים, וזה היה כל כך מרגש שהחלטנו להפוך את הדבר למסורת. כנכד לניצולי שואה זו זכות גדולה עבורי לעשות את ליל הסדר עם ניצולי וניצולות שואה, ולצד חיילים גיבורים שמחפשים מקום לערוך בו את הסדר. זה חשוב ללב שלי".
“מאז 7 באוקטובר בעלי חצה את רף 300 ימי המילואים", מספרת חן בנפשה מבאר שבע. “את כל החגים, מלבד פסח שעבר, הוא עשה במילואים. עכשיו הוא חזר לעוד סבב, וזה שוב חג שאני והילדים אמורים לעשות לבד. כשנחשפתי ליוזמה המרגשת הזו של הפורום ושל המלון הרגשתי שזה המקום שבו אני רוצה להיות".
השנה חשבתי על רעיון אחר. דיברתי עם חברים שלי, אחד מפונה מקריית שמונה, שניים מפונים משלומי ועוד כמה חברי ילדות ממטולה שעברו לגור אצל קרובי משפחה במרכז, וחשבנו לקיים ליל סדר של החבר’ה יחד, בלי הורים ובלי משפחות. להרגיש את החופש קצת. חבר שלי דרור מקריית שמונה נדלק על הרעיון, ושאל אם זה בסדר שהוא יזמין חמישה חברים שלו מהעוטף, מכפר עזה ומניר עוז. אמרנו ‘וואלה סבבה’, כי הם תכלס מרגישים כמונו רחוקים מהבית, והם עברו דברים נוראיים, שקשה לתאר, איבדו חברים וראו את האזור שבו גדלו נהרס".
בפסח בשנה שעברה לא העליתי בחלום הכי פרוע שלי שהמלחמה תימשך כעבור שנה ושעדיין לא יהיה לי בטוח לחזור הביתה. המרכז, הרצליה ותל אביב, זה נחמד מאוד, אבל זה לא הבית שלי ולא יתקרב לבית שלי. בתוך הדבר הזה אני מנסה למצוא את המקום שלי, ואני מקווה שבליל סדר כזה ארגיש בבית לכמה רגעים, עם החברים שלי ועם אנשים מהדרום שאולי אני לא מכיר, אבל יודעים בדיוק מה עובר עליי ועל כל אחד שיהיה סביב השולחן".
התרעות פיקוד העורף