“זה הולך להיות אחד מאתרי ההנצחה המיוחדים שהיו בארץ. המטרה היא להעביר את העוצמות של הקרב ושל הגבורה לבני הנוער, לחיילים ולכל מי שיבקר באתר", אומר רוני פרץ, אביו של רז פרץ ז"ל, יוזם אתר ההנצחה. “היום, בעזרת הבינה המלאכותית, אתה יכול לשחזר את הדמויות ואת הקרב, אבל זה לא משתווה לכניסה פיזית לתוך המיגונית המקורית ולראות מה חוו שם החיילים. הם היו חיילים מעטים, עם שישה כלי נשק, מול עשרות מחבלים, והקריבו את חייהם כדי להציל את שאר החיילים שהיו במיגונית. הם היו חיילי מפקדה, וניהלו קרב הרואי כדי ששאר החיילים, שלא היה בידיהם נשק, יישארו בחיים. לא הייתי נותן בחיים להנצחה כזו להתפספס. יצא גם מאוד סימבולי שאתר ההנצחה נמצא ברחוב הקונגרס הציוני 51, והחללים היו בגדוד 51 של גולני".
רז פרץ, בן 24 בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. “לאחר נפילתו היה ברור לי, לאשתי נאוה, לילדינו הדר ואיתמר, וגם לארוסתו של רז, נועם ויסמן, שאנחנו רוצים להנציח אותו בדרך הכי חזקה", אומר אביו. “דרך שתהיה לדורות הבאים, דורות שיגדלו על סיפורי הגבורה מהמלחמה וביניהם הסיפור של רז. אחרי שסיימנו לשבת שבעה על רז הגיעו אלינו הרבה משפחות של חיילים מהמוצב שהיו מאושפזים בבתי החולים. הבנים הפצירו בבני המשפחות שלהם לבוא ולספר לנו מה קרה בקרב במיגונית, איך רז ניהל את הקרב והקריב את עצמו. אחרי השבעה החלטתי לצאת למסע של תחקיר רציני בבתי החולים כדי לראיין ולתעד את אותם לוחמים, לשמוע מהם בדיוק מה קרה בקרב הזה. הסרטתי אותם, וכשצפיתי בעדויות עלה לי רעיון, לשחזר את מה שקרה בקרב. אבל לא ידעתי בדיוק איך ואיפה אעשה זאת".
רז, בנם הבכור של נאוה ורוני, נולד וגדל בעפולה. “מגיל מוקדם מאוד רז היה ילד שתמיד מקדיש את עצמו למען האחר, ולכן היו לו הרבה חברים", מספר רוני. “הוא גדל על הערכים של לאחד, לקרב ולדאוג לאחר. לכן, כששמעתי איך הוא נהרג, כשהוא הקריב את עצמו למען האחרים, ממש לא הייתי מופתע. רז היה גם מוזיקאי מאוד מוכשר. הוא למד בקונסרבטוריון העירוני ובתיכון למד במגמת מוזיקה. הוא אהב גם לתקלט ועבד כדי.ג’יי. מילדות הוא הכיר את חברתו נועם ויסמן, והם היו אמורים להינשא במרץ 2024, כחמישה חודשים אחרי שהוא נהרג. הייתה להם אהבה גדולה".
כשהחלו האזעקות ב־7 באוקטובר, רוני פרץ היה בדרכו למשמרת בעבודתו, בתחנת כבאות והצלה בעפולה. “סימסתי לרז והוא לא ענה לי, למרות שראיתי בוואטסאפ שהוא מחובר", רוני משחזר. “צלצלתי אליו בשעה 7 ותשע דקות, והוא אמר לי: ‘אבא, יש פה התקפה מטורפת על הבסיס, טובחים בנו. אני כרגע מדלג מהחמ"ל למיגונית כדי לראות מה קורה עם החיילים שלי, הם בדרך כלל לא קמים לצבע אדום. יש כנראה חדירת מחבלים, אבל אל תדאג אבא, הכל בסדר’. בהמשך נודע לי שרז גם צלצל לחברים טובים שלו, שהיו במסיבת הנובה, והזהיר אותם שיברחו. בהקלטה אפשר לשמוע איך יורים לכיוונו של רז והוא מחלק פקודות. הוא שמר על קור רוח והיה מפקד אמיתי לכל אורך האירוע. לנו הודיעו רק ביום שני שהוא נהרג, אבל כבר ידעתי שהוא איננו כי הוא לא יצר קשר במשך כל הזמן הזה".
מאז נפילתו של רז, אביו מקיים הרצאה בשם “רעות תחת אש" ובה הוא מספר את סיפור גבורתו. “ההנצחה משאירה אותי עם רגליים על הקרקע", הוא מודה. “זה נותן לי כלים להתמודד עם הצער ועם האובדן הכבד הזה. מי שמקיימת את ההרצאה הזו בנוסף אליי היא ענת ויסמן, אמה של נועם, שמספרת על רז מהזווית שלה. הקשר הזה בין המשפחות שלנו, והעובדה שאני מצליח להעביר לדור הבא את הערכים שעליהם רז גדל – הם ההתמודדות שלי עם השכול והאובדן".
התרעות פיקוד העורף