התרגשות ודמעות רבות היו השבוע בטקס שבו הועברה המיגונית מבסיס כיסופים שבעוטף עזה לרחוב הקונגרס הציוני 51 בעפולה, שם מוקם אתר ההנצחה “המיגונית" לזכרם של שבעת חיילי גולני שנהרגו בקרב במוצב כיסופים ב־7 באוקטובר: רס"ן רז פרץ ז"ל, סמ"ר יוגב אהרן ז"ל, סמ"ר אביתר אוחיון אבוקסיס ז"ל, סמ"ר אור אסתו ז"ל, סמ"ר ברנדו דוד פלורס גרסיה ז"ל, סמ"ר בנימין טשגר טקה ז"ל וסמל אוריאל סגל ז"ל.
“זה הולך להיות אחד מאתרי ההנצחה המיוחדים שהיו בארץ. המטרה היא להעביר את העוצמות של הקרב ושל הגבורה לבני הנוער, לחיילים ולכל מי שיבקר באתר", אומר רוני פרץ, אביו של רז פרץ ז"ל, יוזם אתר ההנצחה. “היום, בעזרת הבינה המלאכותית, אתה יכול לשחזר את הדמויות ואת הקרב, אבל זה לא משתווה לכניסה פיזית לתוך המיגונית המקורית ולראות מה חוו שם החיילים. הם היו חיילים מעטים, עם שישה כלי נשק, מול עשרות מחבלים, והקריבו את חייהם כדי להציל את שאר החיילים שהיו במיגונית. הם היו חיילי מפקדה, וניהלו קרב הרואי כדי ששאר החיילים, שלא היה בידיהם נשק, יישארו בחיים. לא הייתי נותן בחיים להנצחה כזו להתפספס. יצא גם מאוד סימבולי שאתר ההנצחה נמצא ברחוב הקונגרס הציוני 51, והחללים היו בגדוד 51 של גולני".
מסע תחקיר ותיעוד
בבוקר 7 באוקטובר פשטו כ־50 מחבלי חמאס על מוצב כיסופים שעל יד קיבוץ כיסופים. עם הישמע האזעקות והדיווח על הימצאותם של מחבלים בבסיס, ריכז רס"ן רז פרץ, מפקד פלס"ם בגדוד 51 בגולני, 18 מחיילי המנהלה במיגונית שבמקום וארגן אותם לקרב בצורה מיטבית.
מתוך המיגונית ניהלו החיילים קרב הרואי של מעטים מול רבים. פרץ נפצע בקרב בידו, והמשיך לירות. בהמשך הוא יצא מהמיגונית והסתער בנחישות על המחבלים, אף שידע שסיכוייו נמוכים. הוא הרג כמה מהמחבלים, ואז נורה בפלג גופו העליון ונהרג. שישה חיילים נוספים נהרגו במיגונית.
רז פרץ, בן 24 בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. “לאחר נפילתו היה ברור לי, לאשתי נאוה, לילדינו הדר ואיתמר, וגם לארוסתו של רז, נועם ויסמן, שאנחנו רוצים להנציח אותו בדרך הכי חזקה", אומר אביו. “דרך שתהיה לדורות הבאים, דורות שיגדלו על סיפורי הגבורה מהמלחמה וביניהם הסיפור של רז. אחרי שסיימנו לשבת שבעה על רז הגיעו אלינו הרבה משפחות של חיילים מהמוצב שהיו מאושפזים בבתי החולים. הבנים הפצירו בבני המשפחות שלהם לבוא ולספר לנו מה קרה בקרב במיגונית, איך רז ניהל את הקרב והקריב את עצמו. אחרי השבעה החלטתי לצאת למסע של תחקיר רציני בבתי החולים כדי לראיין ולתעד את אותם לוחמים, לשמוע מהם בדיוק מה קרה בקרב הזה. הסרטתי אותם, וכשצפיתי בעדויות עלה לי רעיון, לשחזר את מה שקרה בקרב. אבל לא ידעתי בדיוק איך ואיפה אעשה זאת".
איך מליקוט העדויות נולד הרעיון להעביר את המיגונית מכיסופים לעפולה?
“יום אחד ראש עיריית עפולה אבי אלקבץ לקח את כל מנהלי החינוך בעיר לסיור בעוטף. הוא הציע לי להצטרף ולספר להם את כל מה שידוע לי על הקרב בבסיס כיסופים. אשתי נאוה ואני מיד נענינו להצעה, וכשהגענו לבסיס תיארתי כל רגע שהיה בקרב, לא מעט הודות לתיעוד שערכתי. סיפרתי איך רז דילג מהחמ"ל לחדר שלו ומשם למיגונית, ואיך הוא וחבריו לחמו מול המחבלים שזרקו רימונים לתוך המיגונית, ובגלל התעוזה של רז וחבריו לא הצליחו במשימתם. כשסיפרתי לראש העיר על הרעיון שהיה לי, לשחזר את מהלך הקרב בפרטי פרטים, הוא אמר לי: ‘מה שאתה רוצה לעשות זה רעיון מטורף, אבל חשוב מאוד. תביא לי תוכנית מוחשית, ונתקדם. אני אנסה לעזור לך למצוא מקום בעפולה להקים את האתר’".
פרויקט לדורי דורות
רוני פרץ אכן בנה תוכנית, אבל לא מצא פתרון לשאלת המיגונית עצמה: "בהתחלה לא ידעתי איך אעשה זאת. האם אבנה מיגונית שתהיה העתק של המיגונית המקורית, האם אוכל להביא את המיגונית המקורית? אחרי בירורים, כשהבנתי שהמיגונית המקורית פורקה ונמצאת במחסן במוצב כיסופים, פניתי לגורמים בכירים בצבא, בירוקרטיה מאוד־מאוד מייגעת, הסברתי את הרעיון שלי והצלחתי להשיג אישור להבאת המיגונית מהקרב, מהמחסן שבו היא הייתה, לאתר ההנצחה בעפולה. רצתי בכל הארץ, פניתי לאנשים לקבלת תרומות, פתחתי קמפיין גיוס המונים – וסוף־סוף השבוע המיגונית הועברה והגיעה אלינו. אני בטוח שהפרויקט הזה יישאר לדורי דורות, ואני מוכרח להודות לעיריית עפולה שהקצתה לנו מקום להקמת אתר ההנצחה ובעיקר לכל התורמים והתורמות שמסייעים לנו בכך".
מהי המשמעות העיקרית של המיזם הזה בעיניך?
“אני רוצה לראות את כל מי שיוצא מאתר ההנצחה – יוצא עם כלים משמעותיים לחיים, כי אני חושב שזה משהו שאנחנו זקוקים לו. המדינה לא מתעסקת כל כך בהנצחה, והיו המון גיבורים במלחמה הזו. זו הנחמה הקטנה שלי, להנציח את הבן שלי ולראות ילד שיוצא מאתר ההנצחה ואומר שבזכות רז ובזכות ששת הלוחמים הנוספים שהיו איתו ונפלו במיגונית הוא רוצה להתגייס לצבא, להילחם ולתת מעצמו למען המדינה. זה משהו שימלא אותי".
איך משפחות החללים מהמיגונית הגיבו ליוזמה שלך?
“כל המשפחות מעודכנות בכל התהליכים של ההקמה, הן הגיעו להנחת אבן הפינה השבוע והן מתרגשות מאוד כי גם הילדים שלהן מונצחים שם. היעד שלי הוא לפתוח לקהל הרחב את אתר ההנצחה ב־7 באוקטובר 2025".
רז, בנם הבכור של נאוה ורוני, נולד וגדל בעפולה. “מגיל מוקדם מאוד רז היה ילד שתמיד מקדיש את עצמו למען האחר, ולכן היו לו הרבה חברים", מספר רוני. “הוא גדל על הערכים של לאחד, לקרב ולדאוג לאחר. לכן, כששמעתי איך הוא נהרג, כשהוא הקריב את עצמו למען האחרים, ממש לא הייתי מופתע. רז היה גם מוזיקאי מאוד מוכשר. הוא למד בקונסרבטוריון העירוני ובתיכון למד במגמת מוזיקה. הוא אהב גם לתקלט ועבד כדי.ג’יי. מילדות הוא הכיר את חברתו נועם ויסמן, והם היו אמורים להינשא במרץ 2024, כחמישה חודשים אחרי שהוא נהרג. הייתה להם אהבה גדולה".
כשהחלו האזעקות ב־7 באוקטובר, רוני פרץ היה בדרכו למשמרת בעבודתו, בתחנת כבאות והצלה בעפולה. “סימסתי לרז והוא לא ענה לי, למרות שראיתי בוואטסאפ שהוא מחובר", רוני משחזר. “צלצלתי אליו בשעה 7 ותשע דקות, והוא אמר לי: ‘אבא, יש פה התקפה מטורפת על הבסיס, טובחים בנו. אני כרגע מדלג מהחמ"ל למיגונית כדי לראות מה קורה עם החיילים שלי, הם בדרך כלל לא קמים לצבע אדום. יש כנראה חדירת מחבלים, אבל אל תדאג אבא, הכל בסדר’. בהמשך נודע לי שרז גם צלצל לחברים טובים שלו, שהיו במסיבת הנובה, והזהיר אותם שיברחו. בהקלטה אפשר לשמוע איך יורים לכיוונו של רז והוא מחלק פקודות. הוא שמר על קור רוח והיה מפקד אמיתי לכל אורך האירוע. לנו הודיעו רק ביום שני שהוא נהרג, אבל כבר ידעתי שהוא איננו כי הוא לא יצר קשר במשך כל הזמן הזה".
מאז נפילתו של רז, אביו מקיים הרצאה בשם “רעות תחת אש" ובה הוא מספר את סיפור גבורתו. “ההנצחה משאירה אותי עם רגליים על הקרקע", הוא מודה. “זה נותן לי כלים להתמודד עם הצער ועם האובדן הכבד הזה. מי שמקיימת את ההרצאה הזו בנוסף אליי היא ענת ויסמן, אמה של נועם, שמספרת על רז מהזווית שלה. הקשר הזה בין המשפחות שלנו, והעובדה שאני מצליח להעביר לדור הבא את הערכים שעליהם רז גדל – הם ההתמודדות שלי עם השכול והאובדן".