מגמת מעבר של צעירים ותושבים בדואים מיישובי הפזורה ומהעיר רהט ליישובים יהודיים כמו להבים, מיתר ועומר – ולעתים גם לבאר שבע – הולכת ותופסת תאוצה, גם אם בשלב זה מדובר בעיקר ביוזמות פרטיות ולא בגל הגירה רחב. המציאות הביטחונית, הפשיעה וההזנחה בשטחי המגורים הבדואיים, לצד הרצון באיכות חיים גבוהה ובחינוך טוב לילדים, מניעים יותר ויותר משפחות לקבל החלטה לעזוב ולחפש מקום אחר לחיות בו.
ואחיד אלסנע, מנהל הרשות לביטחון קהילתי ברהט, מסביר כי הוא לא חושב שהצעירים הבדואים רואים את באר שבע כיעד שלהם. "כן, הם חושבים על כך שקשה לגור בערים הבדואיות בגלל התופעות השליליות שקורות שם, אבל צעיר נורמטיבי רוצה שקט – ובבאר שבע אנחנו רואים בתקופה האחרונה שאין שקט, ולא הכי טוב לחיות בה”. לדבריו, הנטייה היא דווקא כלפי יישובים קהילתיים קטנים: “כן מעדיפים לעבור ליישובים כמו להבים או מיתר, אזורים חדשים. אבל לא מרגיש שבאר שבע היא היעד של הגירה של צעירים מכפרים או ישובים בדואים". לדבריו, רוב הערבים שגרים בבאר שבע מגיעים מהצפון". חשוב לו להדגיש: "אין עזיבה מורגשת. בודדים שהמצב הכלכלי שלהם יותר טוב עוזבים ללהבים ובאר שבע”.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2022 האוכלוסייה הכוללת של באר שבע עמדה על 214,162 בני אדם, מתוכם 6587 ערבים. ב-2023 - 218,995 בני אדם מתוכם כבר 9677 ערבים. בדימונה ב-2022 מנתה האוכלוסייה 36,776 מתוכה 296 ערבים וב-2023, מתוך 39,230 – 901 ערבים. בירוחם מתוך קצת מעל 11,000 איש ב-2022 –361 ערבים. ב-2023 651 מתושבי העיר הם ערבים, כשאוכלוסיית ירוחם בכללותה גדלה רק בכמה מאות בודדות. בלהבים האוכלוסייה עמדה ב-2023 על 7861 איש, מתוכם 626 ערבים (318 ב-2022). במיתר 11,646, עם 291 ערבים (208 ב-2022) ובעומר 8226, מתוכם 421 ערבים (165 ב-2022).
עדויות מהשטח מדגימות תמונה מורכבת יותר. ס’, צעיר תושב אחד הכפרים שבחר להישאר בעילום שם, מתאר את תחושת חוסר האונים בחיי היומיום: “בסופו של דבר גם אנחנו רוצים חיים טובים יותר, גם אנחנו רוצים עתיד. קשה להישאר אצלנו פה עם הפשיעה הבלתי נגמרת וההזנחה הענקית, זה באמת לא פשוט. אני לומד בבאר שבע, ואני בטוח שבהמשך גם אתגורר בה. אין לנו מה להישאר”.
יהודה אל, פעיל בארגון “תושבים למען הנגב”, מתאר מציאות שכבר מתרחשת לדעתו בשטח: “זה לא עניין של מתי באר שבע תהיה עיר מעורבת, היא כבר עכשיו כזאת. אנחנו רואים מעבר של משפחות ערביות ובדואיות לאזורים מרכזיים מאוד בעיר באר שבע, כמו מרכז אורן וגילת. בנוסף, בשכונות חדשות בעיר באר שבע משפחות שלמות קונות כמעט את כל הדירות בבניין. אין מה לעשות, זה מה שקורה בשטח וחשוב להכיר ולהבין את זה”. יהודה מספר על כך ש"שומעים לא פעם ולא פעמיים על צעירות שמתלוננות על צעירים בדואים אשר מטרידים אותם ברחוב, או על נהיגה מופרזת ומהירה ברחובות העיר". הוא מוסיף: "העיר הזאת כבר מזמן איבדה את הכיוון בעניין הזה".
טלאל סלימאן אלקרינאוי, יו"ר פורום רהט בלדי וחבר במטה לנפגעי גזענות, סבור כי "בשנים האחרונות המדינה לא דאגה לתשתיות לתושבים הערבים בנגב. הזניחו אותם מבחינת פיתוח מבחינת כך, שכל אזרח יכול להיות שיהיה לו קורת גג ויקים משפחה כרגיל". לדעתו זה מכוון. "יש להם אסטרטגיה ואני חושב שהמדינה לא רוצה שיהיה פה ריבוי אנשים באוכלוסייה בחברה הערבית ולא רוצים לפתח מגרשים. הממשלה הנוכחית עושה את זה בכוונה והיא לצערי חושבת שזה דבר נכון".
הוא מסביר: "היום, בגלל שאין פיתוח בשכונות החדשות בישובים הערבים, החליטו לקנות מגרשים ובתים בלהבים בבאר שבע והסביבה אפילו בקרית גת. רהט היום דחוסה, אנשים חיים בצפיפות כמו סרדינים, יש לחץ ואלימות, אנשים לא סובלים אחד את השני. ממש סוחטים את רהט כמו לימון, לכן זה דבר נורא ולא הגיוני שהדבר ימשיך כך".
ייתכן שבשלב זה מדובר בטפטוף, אך ככל שהיישובים הבדואים ימשיכו להיות מוזנחים מבחינת תשתיות ונראות, והביטחון האישי בהם ימשיך להיות מדאיג, ככל שרמת החינוך ושירותים בסיסיים אחרים תהיה ירודה, סביר שהטפטוף יהפוך לזרם – והמבנה הדמוגרפי בישובים שכיום הינם בעלי רוב יהודי ישתנה.
