המתנדבים אחראים על ליווי מארחים, ציוות עם אנשי עדות, הפקת חומרי תוכן, ארגון לוגיסטי,סדנאות ולעיתים גם הנחיית הסלון עצמו. חלקם מגיעים עם סיפור משפחתי אישי – בני ניצולים או דור שני ושלישי – ואחרים מצטרפים מתוך תחושת שליחות לשמר את הזיכרון הלאומי גם לדורות הבאים.
כסמל מחלקה בחיל התותחנים, לקח השנה חלק בהפקת הסלונים העירוניים בתל אביב, כולל פגישות זום מהגבול הצפוני במהלך סבב הלחימה האחרון. הוא החל כאורח בסלון, המשיך כמארח, וכיום מלווה את תהליך ההקמה כולו. מאז השבעה באוקטובר, לדבריו, העשייה קיבלה משקל נוסף: "אנחנו ביום השואה השני מאז הטבח, ועדיין יש חטופים בעזה. דווקא בתקופה הקשה הזו חשוב לזכור ולהזכיר את האסון הכי נורא שקרה לעם היהודי".
עבור אביב, ההתנדבות היא שליחות כפולה: לחשוף את הקהילה המקומית לסיפורים שלא נשמעו – ולעשות זאת דווקא בתקופה שבה העולם זקוק להם יותר מתמיד. "אני גאה כיהודי שיש לי את הזכות לשמר את זיכרון השואה – גם מכאן. דווקא מכאן".