הסרט "מלתעות" עורר בהלה ברחבי העולם ופחד מכרישים, וכעת הוא אוחז גם בישראלים החוששים להתרחץ בים: צוללנים מיחידת להבה, חיל הים וכוחות שיטור ימי ממשיכים לחפש אחר נהג המשאית בן ה־40 מפתח תקווה, שיצא לצלילה שגרתית מול תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה – ונעלם. לפי עדי ראייה, הוא נראה נאבק בכריש אחד או יותר, וההנחה היא כי נפגע קשה. שרידים שהובאו לחוף הועברו לבדיקה במכון לרפואה משפטית. תושבים באזור חדרה ובית ינאי מספרים כי הם נמנעים מלהיכנס למים, ואחרים שואלים בפורומים ובקבוצות ברשת אם חופי השרון הפכו פתאום לשטח ציד של טורפים ימיים.
בפועל, הבחירה להסתיר את הכריש נבעה מתקלות טכניות: שפילברג וצוותו בנו דגם מכני של כריש ענק בשם "ברוס", אך הוא התקלקל שוב ושוב בזמן הצילומים. הדבר אילץ את הבמאי להסתמך על פתרונות יצירתיים – צילומים תת-מימיים מנקודת מבט של הכריש, מוזיקה מצמררת שכתובה בשתי תווים בלבד, צילום של מים גועשים במקום תקריב על הכריש עצמו, ושימוש באפקטים של צל, תנועה ומתח נפשי. התוצאה: הסרט הראשון שגרם לקהל לחשוש להיכנס לים גם כשהמסך כבוי.
ההצלחה לא איחרה לבוא: "מלתעות" הפך לשובר הקופות הגדול של זמנו, הכניס מאות מיליוני דולרים, ונחשב לראשון בז'אנר "בלוקבאסטר קיץ". אבל מעבר להצלחה הכלכלית, הוא שינה את הדרך בה העולם תופס כרישים: מחיה לא ידועה אך מרתקת – לאיום קונקרטי, קטלני, ובלתי נשלט.
במציאות, כמובן, הנתונים רחוקים מלהצדיק את הפחד. לפי ארגון המחקר הבינלאומי לתקיפות כרישים (ISAF) בכל שנה מתרחשות בממוצע 70–80 תקיפות של כרישים ברחבי העולם, מתוכן רק כ־5 עד 10 מסתיימות במוות. רוב התקיפות מתרחשות באזורים עם נוכחות גבוהה של מינים תוקפניים – כמו העמלץ הלבן, הכריש הטיגריסי והכריש השורי – ובעיקר בחופי פלורידה, אוסטרליה ודרום אפריקה.
"כרישים הם משפחה מאוד נרחבת" מוסיף ד"ר שיינין, "יש המון סוגים, חלקם המאוד קטן כמו העמלץ והטיגריסי, ידועים בכך שהם אוכלים גם יונקים ימיים ולכן הם מסוכנים לאדם. הם אינם נמצאים בים התיכון אלא במספר מקומות כמו אוסטרליה דרום אפריקה וארצות הברית. הכרישים שפה – מורגלים במזון אחר שהוא דגים. האירוע שהיה אתמול, טרגי, וייתכן שכן היו מעורבים בו דגים מתים שהסתובבו בחוף שגרמו להתניה הזו שנוצרה בין הכרישים לדגים ולאנשים שהאכילו אותם".
"כשאנחנו פוגשים כריש בחופי ישראל בקרבת החוף, הסיכוי הוא שמדובר בכריש שאיננו תוקפני כלפי אנשים, כך שמהבחינה הזו, כל עוד לא נכנסים לחוף שידוע שיש בו התקבצות של כרישים, ויש שם תמותה של דגים, אין באמת סכנה אמיתית. הכרישים לא מתעניינים בנו, אנחנו לא המזון שלהם, הם מסתובבים בים כל הזמן ואין אירועים כאלה. זה אירוע חריג קיצוני, ואין מה לדאוג".
עם זאת הוא מבהיר: "חשוב לתת לכריש את המרחב שלו, לא לתפוס, לא ללטף, לא להאכיל כמו שנעשה בחדרה בדגים מתים, זה יוצר התניה מסוכנת: הכרישים לומדים ומחכים לדגים המתים שנשטפים מנחל חדרה. כרישים אוכלים דגים מתים, חולים ופצועים, ומוציאים אותם מהמערכת האקולוגית. וזה מה שקרה היום בחדרה. הכרישים ככל שהמים מתחממים עוזבים את המים שקרובים לחוף ויוצאים לים הפתוח, ואנחנו נפגוש אותם שוב רק בשנה הבאה".
ומה קורה כאשר אדם פוגש כריש פנים אל פנים? הכלל הראשון הוא להישאר רגוע ככל האפשר – למרות הפחד. תנועות מהירות, צעקות או נסיונות לשחות במהירות עלולות להפעיל את יצר הציד של הכריש. מומלץ לשמור על קשר עין עם הכריש, לא לנסות לגעת בו או להבריח אותו, ולתת לו מרחב של ארבעה עד חמישה מטרים לפחות. ברוב המקרים, הכריש יסטה מדרכו וימשיך הלאה.
"הסכנה הגדולה ביותר היא לדייגים, שמחזיקים דגים מתים ואלה עלולים לגרות את הכרישים" מסביר ד"ר שיינין, "הם אלה שמעניינים את הכרישים ולא הדייגים, אך הם עלולים לנשוך בעוצמה ולפגוע בדייג עצמו. בחדרה ובית ינאי, הכרישים כאמור לא מתעניינים בנו, ואין סכנה מיידית. צריך לתת לכריש את המרחב, מרחק של 4-5 מטרים מהכריש, שלא ירגיש מאויים מהנוכחות שלו, לא לתפוס אותו, לא ללטף ולא לשחק איתו, והכריש ישחה לדרכו".
התרעות פיקוד העורף