בקיבוץ הדגישו: "תחקיר צה"לי פנימי אינו מספק תשובות למחדלי האירוע. אנו דורשים הקמת ועדת חקירה ממלכתית, בלתי תלויה, שתבחן את כלל שרשרת קבלת ההחלטות ומחדלי ההגנה – ותקבע מסקנות ברורות לעתיד, כתנאי הכרחי לחידוש האמון והחזרת תחושת הביטחון".
חברי הקיבוץ העלו שאלות קשות באשר לאופי ואופן ביצוע התחקיר. אומנם תחקרו את כלל חברי כיתת הכוננות, אך לא תחקרו חברים נוספים מהקיבוץ שהיו מעורבים בלחימה – וכן לא את בני המשפחות שנחטפו ושבו מעזה. "התחקיר מתעלם מקולותיהם של מי שנשאו בגופם את ההגנה על הקיבוץ", אמרו. "יש חשיבות עליונה לשלב גם את קולותיהם של הלוחמים הנוספים והחטופים שחזרו – כחלק בלתי נפרד מהבנת האירוע".
בנוסף, חברי הקיבוץ הצביעו על פערים בין עדויותיהם לבין ממצאי התחקיר. לפי גרסת צה"ל, בעת כניסת הכוחות לא נותרו מחבלים בשטח – אבל התושבים מדווחים כי גם בשלבים מאוחרים יותר נשמעו קולות ירי ותנועה חשודה. פערים אלה מעלים סימני שאלה באשר לאופי התחקיר עצמו ולמכלול המקורות שנבחנו במסגרתו. במהלך המפגש התחייבו נציגי צה"ל לבחון את הטענות והפערים שעלו מצד חברי הקיבוץ ולהתייחס אליהם באופן מעמיק בהמשך.
חברי הקיבוץ אמרו: "הקיבוץ הופקר. עשרות מחבלים חדרו ליישוב, שישה מחברי כיתת הכוננות נפלו בקרב, פרצו באלימות קשה לכ-60 מבתי החברים, חטפו משפחה שלמה ופצעו קשה זוג מבוגרים שניצלו בתושייה רבה מחטיפה". עוד אמרו: "בשבעה באוקטובר ניר יצחק נותר לבדו. חברי כיתת הכוננות שלנו עמדו בחזית – בלי גיבוי, בלי סיוע, מול עשרות מחבלים. הם הגנו בגופם על הקיבוץ – וחלקם שילמו על כך בחייהם".
"המערכה עבורנו עדיין לא הסתיימה – כל עוד ליאור וטל לא שבו הביתה. טל וליאור חייבים לחזור לקבורה בישראל – במיוחד על רקע ההתקרבות ליום הזיכרון ויום העצמאות. זו משימה מוסרית וערכית ממעלה ראשונה לביצוע של המדינה והצבא", הדגישו חברי הקיבוץ.
בנוסף, ציינו בקיבוץ כי הלחימה בעזה עדיין נמשכת – עם הדי פיצוצים קשים הנחווים יום-יום ובמהלך הלילות, ממש בסמוך לבתים. האיומים לא תמו, התחושות לא שקטות והאירוע לא הסתיים.
התרעות פיקוד העורף