יום הזיכרון שהגיע מייד אחריו, הפגיש אותנו עם אתגרים קשים לא פחות: הנצחה מול דרישת החזרת החיים בחיים, שכול שנותר ללא מענה, כשהחטופים שנרצחו או נהרגו עוד מוחזקים בידי חמאס. כל זאת מול עינויי נפש של משפחות שיודעות שיקיריהן עוד חיים וחווים סבל בל יתואר. אז, אפילו המחשבה על "תפארת מדינת ישראל" לא הצליחה לעבור את רף הכניסה. לא חשנו שום תפארת לנוכח המצב שבו היינו, לנוכח המצב שבו המדינה הייתה.
והנה, הגענו לעוד יום השואה, עוד יום זיכרון ועוד יום עצמאות, שבו השואה שקרתה בתוך מדינת ישראל עדיין מהדהדת בעוצמה. עם 59 חטופים שמוחזקים בידי חמאס, חלקם עדיין חיים ועדיין ניתן יהיה לאתר את גופותיהם של החללים. עם חטופים שבים שצועדים במצעד החיים לצד שורדי השואה, שמרימים ראש בגאון - והגאווה הזו, לראות אותם מהלכים יחד בין הקברים באתרי הזיכרון המרים, ממלאת את הלב והנפש בהמון כוח ועוצמה.
ביום הזיכרון הזה נרכין ראש. נרכין ראש עבור הנרצחים שליבן של משפחותיהם עוד שותת דם. נרכין ראש עבור משפחות הנופלים, משפחות השכול הגיבורות, שלא ביקשו לעצמן את המעמד הזה, ועדיין הן נושאות אותו בעוצמה ועדינות נפש, מכבדות את יקיריהן שנפלו ושומרות על הערך החשוב ביותר עבורנו - הערבות ההדדית.
כי כל נופל ונופל מייצג את מחיר החיים וחשיבותם, כל נופל ונופל הוא עולם ומלואו ומנכיח את החובה והצורך הפנימי שלנו כעם לראות את כל החטופים מוחזרים למדינת ישראל, כדי שגם חיילי צה"ל הגיבורים יוכלו להרגיש את אנחת הרווחה והתרחבות החזה על כך שבזכותם החטופים הושבו והעם יכול להמשיך במסע הריפוי שלו.
ומשם ליום העצמאות. עדיין, גם השנה, תפארת אין במדינה כרגע - אלא רק בעם. תפארת של אנשים, של גיבורים, של עשייה משמעותית, של אכפתיות, של אחווה ושל כאב שמובע בכל כך הרבה דרכים. וגם של הרצון שיהיה סדר ותהיה דרך, והציפייה והבקשה למנהיגים שראויים לעם הזה, המושמעת מכל חלקי העם.
זו העצמאות האמיתית שלנו: לבחור מי אנחנו בזמן הכל כך מורכב ומאתגר הזה, לבחור להנהיג בעצמנו, כל אחד את עצמו ואת הסובבים אותו, כדי שנוכל לקדם את הטוב שבנו, את האור, את העתיד הטמון בילדים שלנו ובעשייה שלהם מתוך אהבת האדם, קדושת החיים והערבות ההדדית.
אנחנו בדרך הנכונה כעם, גם אם לפעמים קשה לראות את זה. אנחנו בדרך הנכונה כי אנחנו נלחמים להגיע לשם, יוצאים מגדרנו ומנכיחים את הצורך שהדברים יהיו שונים ולטובת כולנו. אמן שיום העצמאות, שמגיע עוד רגע, יסמל את הדרך שלנו לעצמאות ולגמישות המחשבה, לוויתור על קונספציות ישנות ועל אמונות שלא תורמות לנו, שיוביל אותנו יחד לדרך חדשה, טובה יותר ומלאת אור.
כי אם הם, החטופים שלנו והחיילים שלנו, שנמצאו במקומות הקשים והחשוכים ביותר, יכלו למצוא בתוכם את העוז והרוח לעזור ולאהוב זה את זה, ללא קשר לעמדתם הפוליטית - אנחנו פה, שיושבים בגבולות המדינה שלנו, בטוח יכולים.
התרעות פיקוד העורף