ביום הזה , אי אפשר שלא להזכיר את הלוחמת רווית חנה אסייג, רק בת 19, שבגבורתה ואומץ ליבה חירפה נפשה בקרב בקיבוץ יכיני והפכה ללוחמת הראשונה שקיפחה את חייה בקרב הזה.
עדן גבאי, אחותה של אסייג, מסכמת יום זיכרון שני בלעדי אחותה הנערצת. "קודם כל אני רוצה להדגיש שרווית היתה עבורי הנשמה, האחות הקטנה והאהובה מכל. הילדה הכי מוכשרת , הכי יפהפייה , חדורת מטרה שבבית קראנו לה 'אשת ברזל'. רווית היתה מאד מיוחדת, היתה לה דרך חיים שונה מאחרים בני גילה , היא ראתה את החיים אחרת, תמיד את הכל בעין בוגרת , איפה היא יכולה להיות משמעותית. זה משהו שאפיין אותה בכל דבר שהיא עשתה ובו הטביעה את חותמה".
"למרות הפער גילאים בינינו של שבע שנים, הערצתי אותה. אחינו הגדול, מאור אסייג, הוא קצין בחיל הים שזכה באות הרמטכ"ל והוא בן 28, אחי הקטן היה לוחם בכפיר , אח נוסף שירת כחובש קרבי ואחריהם רווית, שרצתה להיות לוחמת. היא ידעה לשיר, לגלוש בים, לאפר, לאפות, אבל לא ויתרה על לוחמה. מצד אחד זו הגאווה שלנו אבל מצד שני זה הכאב הכי גדול".
"אנחנו ביום הזכרון השני בעצם וכל שנה שעוברת היא עבורנו יום הולדת חדש - ציון של זכרון, געגוע, תקווה שלא תתממש, תחושה שקשה להסביר של החמצה. הלוואי שהיה הכל יכול להיות אחרת. אנחנו משפחה דתית וכולנו במשפחה שירתנו ומשרתים בצבא. זה המסר מהבית החינוך שקיבלנו מההורים המדהימים שלנו, שכולם חיים בשביל לתת לזולת. להיות לוחם זו בחירה, להסתער זו היתה בחירה שלה באותו בוקר".
"היא ידעה שזה עלול להסתיים בהקרבה. היא ידעה לאן היא נכנסת, לא בכדי היא חייגה אלינו באותו בוקר ואמרה שיש חדירה של מחבלים והיא ראתה את הגופות ועשתה את זה למרות הכל. המורשת שלה זה שמחת חיים והצוואה שלה היא להגשים את עצמך ולא לפחד מכישלון בדרך או כמו שאמרה 'עדיף כשלון מפואר מחלומות במגרה'".
ביום הזה, מי שמרגיש חובה עמוקה לעשות סדר בדברים ולהעביר את פרטי האירוע הקשה במדויק הוא מפקח עדן כהן, כיום מפקד צוות (מפק"צ) במשמר הלאומי במג"ב ומי שב-7.10 הפך תוך דקות למפקד הצוות שאליו התלוותה אסייג הצעירה.
"רווית היתה איתי ביחידה אבל לא היינו באותו צוות" מבקש מפקח כהן להבהיר. "אני בעצם הגעתי ליכיני כשכבר שני צוותים נלחמים שם. פיקדתי על שישה לוחמים, על מנת שהמחבלים לא יאגפו אותנו. באותו רגע פונה אליי אזרח שיש לו רחפן והוא רוצה לסייע לנו. אני עולה בקשר מול המפקד צוות של רווית, מעדכן אותו שיש לצידי אזרח עם רחפן שיכול לסייע באיתור מחבלים. אני רץ לקראתו יחד עם אותו אזרח וחובר לצוות של רווית. כשהרחפן עלה הוא סייע באיתור שני מחבלים במטע זיתים".
"אנחנו עומדים ביישור קו כעשרה לוחמים ביניהם רווית. פותחים באש לעבר המחבלים, לאחר חדל ירי נכנסנו לוודא שהם באמת חוסלו מהאש וממשיכים בסריקות קו ראשון ביכיני, כאשר הכוח מתפצל לשניים. מפקד הזרוע מוביל מספר לוחמים ואני מוביל מספר לוחמים ביניהם רווית. אני מזהה פתח של מחסן נטוש, נכנס לבד למחסן ולאחר שישה צעדים אני שומע רעש בתוך המבנה".
"אני יוצא החוצה ופותח זיג על המבנה, מדווח לחברה שאיתי כי יש משהו בפנים. רווית אומרת לי שהיא תיכנס איתי ביחד, ולאחר כניסה שלנו, תוך כדי מספר צעדים פנימה בתוך המבנה, רווית חוטפת אש ממחבל שמסתתר בתוך המבנה, שני כדורים בראש ונופלת ארצה. אני עומד על המבנה ופותח שוב בזיג, מדווח בקשר ולא היה מענה, צועק ולא היה מענה ולאחר חבירה לשני לוחמי ימ"מ שם הם נכנסים ומנטרלים את המחבל".
למפקח כהן חשוב להעביר את פרטי האירוע כפי שהתרחשו ולא כפי שנמסרו באמצעות שמועות אל בני משפחתה של רווית ז"ל. "היא לא נכנסה ראשונה ולא היתה לבד וזה לא נכון. אני היחיד שהייתי איתה בתוך המבנה ואני היחיד שיודע מה קרה שם. אנחנו פסענו יחד פנימה כתף אל כתף אחרי שאני נכנסתי קודם פנימה וחזרתי איתה".
"היא צעדה פסיעה אחת יותר ממה שצעדתי קודם וחטפה אש מאותו מחבל שהסתתר בפנים. זה הסיפור. לנטרל לא אני נטרלתי כי החלטנו לעצור ירי עד לשלב של החבירה אל שני לוחמי ימ"מ שקיבלו ממני פרטים ונכנסנו לביצוע משימת החיסול. דרך אגב, המחבל הזה היה פצוע מוקדם יותר חטף כדור ברגל ואחרי שחיסלו אותו, הוא נמצא עם חוסם עורקים ברגל, הסתתר וחיכה לטרף קל כמו שזה נקרא".
שנה וחצי חלפו, מה עושה לך ועבורך יום הזכרון הזה?
"היום אני יודע להגיד בוודאות וב-100 אחוז שאני משרת בחייל שאם לא אנחנו היינו פה באותו יום על המשמר הכל היה נראה אחרת ולרעה. ביום הזה אני דווקא מרים את הראש ולא משפיל ראש כי בסוף כל מי שנפל, הגן על המדינה שלנו, נטו משליחות וכמו שרווית היתה כשהיא הראשונה שקפצה להתנדב איתי להיכנס לתוך הבית וזה מה שמאפיין את החייל שלנו, החתירה למגע, אהבת המולדת והשליחות שלנו, שעם כמה שזה קשה, המשמרות השוחקות, השבת שלא אותה שבת והחגים, ויש ביננו אנשי קבע ואנשים נשואים בעלי משפחות אבל כולם דרוכים ומתגייסים בשעה וכשיש משהו אנחנו קופצים ונמצאים שם במאה אחוז, נטו מתוך תחושת השליחות".
רווית חנה אסייג ז"ל. בתם של רות דבורה ויהודה. נולדה ביום כ"ו בתמוז תשס"ד (15.7.2004) באשדוד. אחות קטנה למאור, עדן ומתן ודניאל, אחות גדולה לאדיר, שרה, חסד ומזל. רווית חנה גדלה והתחנכה באשדוד, למדה בבית הספר היסודי "דביר" ובתיכון "בית החינוך אמי"ת י' אשדוד". ילדה יפהפייה עם עיניים ירוקות מהפנטות, מלאת שמחת חיים, חרוצה וברוכת כישרונות, בעיקר בכל הקשור לאומנויות הבמה.