“עומר מנסה למצוא לעצמו איזו שגרת חיים תחת כל המגבלות, והכי חשוב לו עכשיו לזעוק את הזעקה של האחים שלו, שלא יכולים לזעוק מהשבי. זו מחויבות עמוקה שהוא חש כדי להציל אותם. הוא יודע מה זה להיות בשבי כשהמלחמה חוזרת וכשמתפוצץ משא ומתן. הוא יודע מה המשמעות הפיזית של זה על הגוף שלהם וגם מה המשמעות הנפשית. הוא מכיר את ההשפלות והעינויים הפסיכולוגיים והפיזיים, את ההרעבה ואת כל מה שהשובים האכזריים עושים. זה לא נותן מנוח. אי אפשר לחזור לתוך שגרה כשהם שם”.
אילן: "אעיד על עצמי שבמשך שנה וארבעה חודשים של הקדשת כל זמני למאבק להשבת הוריי ושאר החטופים, אני קצת משחררת כדי להתפנות למשפחה הגרעינית שלי ולסביבה הקרובה שלי כי לא הייתי נוכחת כל כך בתא המשפחתי שלי במשך כל התקופה הזו. אני משתדלת להמשיך לעזור למשפחות החטופים בכל מה שאני יכולה”.
אילן: "המפגש עם אבא הרגיש כמו מתוך דמיון. זה היה הזוי ומוזר וראינו עליו את הזמן שעבר עליו, וגם הרגשנו ממנו את העצב והדאגה לחטופים שהוא השאיר שם. הוא לא האמין שהוא יחזור אלינו בחיים, והתחושות העוצמתיות האלה הועברו אלינו”.
התרעות פיקוד העורף