לפי מבקר המדינה, נכון לשנת 2020 רק 72% ממשרות לוחמי האש היו מאוישות בפועל. מדובר במחסור של מאות לוחמים – פער שמשפיע ישירות על יכולת התגובה בשטח. המצב חמור אף יותר במחוז הדרום, שם נרשמה איוש חסר במיוחד, וזמן התגובה עלול להיות ארוך משמעותית מהנדרש בתרחיש ייחוס.
לוחמי אש נדרשים לתפקוד ברמה גבוהה באירועי קיצון, אך בפועל – אחוז ההדרכות שבוצעו עמד על כ-70% בלבד ממה שתוכנן. חסרים אימונים בתחומים קריטיים כמו שריפות בתווך תת-קרקעי (מנהרות רכבת), חומרים מסוכנים, כיבוי במערכות אנרגיה, ואפילו חילוץ ממעליות. יתרה מכך, אין כיום מדדי כשירות תקפים ורשמיים שמודדים את רמת המוכנות של הלוחמים.
לפי מרכז המחקר של הכנסת, קיימים פערים גדולים בין הכוחות הנדרשים לפי תרחיש הייחוס לבין המציאות בפועל: כ-18% פחות תחנות כיבוי מהנדרש, 29% פחות לוחמים, וזמן תגובה בפועל ארוך מהתקן – במיוחד באזורים הפתוחים.
חסרים רכבי כיבוי תקינים, והמערך האווירי (מטוסי כיבוי) סובל מהזנחה – אין יכולת פעולה בלילה, אין תקצוב מספק לרכישות, ונדרש רכש מיידי להשגת כיסוי אווירי בסיסי.