שעות בודדות לאחר שפורסם אות חיים נוסף של החטופים אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה, אלפים הגיעו בשעות הערב המוקדמות (היום, שבת) להפגנה נגד הממשלה בכיכר הבימה בתל אביב. בתום ההפגנה יצאו חלק מהמפגינים לשער בגין בקריה על מנת להצטרף להפגנת משפחות החטופים, ביום ה-582 למלחמה. המפגינים, חלקם במסע אלונקות תחת הכותרת "צו 59", קראו לעסקה לשחרור כל החטופים בעסקה אחת.
לדברי המפגינים, בשבועות האחרונים התפרסמו ידיעות על נכונות חמאס להסכם הכולל את החזרת כל החטופים, סיום המלחמה וויתור על השלטון בעזה - עסקה שלטענתם ממשלת ישראל מסרבת לה. המפגינים התחייבו להמשיך במחאה "עד שכל האחים שלנו יזכו בעצמאותם מחדש, ועד שכל החללים יובאו לקבורה בישראל, עד סיום מלחמת שלום נתניהו, עד החטוף האחרון".
רפי בן שטרית, אביו של סמ"ר אלרואי בן שטרית ז"ל שנהרג בקרב על נחל עוז, ראש עיריית בית שאן לשעבר וחבר הנהלת מועצת אוקטובר, נשא נאום נרגש בהפגנה. "אני עומד כאן היום כאב שכול עם לב שבור. בשבעה באוקטובר איבדנו את אלרואי שלנו, גיבור ישראל שחרף נפשו למות מות גיבורים," אמר בן שטרית.
בן שטרית הדגיש את דרישתו להקמת ועדת חקירה ממלכתית: "אנחנו שבים ומעלים שוב את דרישתנו הבלתי מתפשרת והחד משמעית. הקימו ועדת חקירה ממלכתית. לא ועדה של טיוח, לא ועדה שהנחקרים ממנים את חוקריהם, אלא ועדה נוקבת, חסרת פשרות".
בן שטרית תקף את ראש הממשלה באומרו: "שמעתי השבוע את הכושל שבמנהיגי ישראל אומר שהוא ישן במצפון נקי. מנהיג שתחת כהונתו ארע הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה. אנחנו כמעט 2000 משפחות שכבר יבשו עיננו מדמעות לא מצליחים לעצום עין". בן שטרית הוסיף: "מאחר והממשלה מסרבת בפה מלא להקים ועדת חקירה ממלכתית, אנחנו דורשים הערב הזה את מימוש האחריות של נבחרי העם. אין ימין ואין שמאל! רק ישר. כל האחראים למחדל וכל מי שנשא בתפקיד מפתח - הביתה. כולם הביתה".
גל אלקלעי, מילואימניקית ופעילה חברתית, קראה למחאה נרחבת בהשראת שביתת המורים: "המורים לא חיכו לאף אחד, לא חיכו ליום פקודה, הם יצרו את המחאה ואנחנו צריכים להבין - המחאה היא אנחנו ואנחנו המחאה!" אלקלעי הוסיפה: "אנחנו ביום ה-582 למלחמה, 582 ימים שיש חטופים במנהרות. השבוע קיבלנו עוד צווי גיוס ואין יותר שקרים: לא חטופים ולא מיטוט חמאס, המלחמה הזאת היא מלחמה לשימור הקואליציה, מלחמה לשמירה על הכיסא". היא קראה לציבור: "אם 59 חטופים גורמים לך לקום בלי אוויר - קחי יום מחלה! אם נמות ולא נתגייס עושה לך בחילה - קח יום מחלה! ואם כולנו נעשה את זה, נבחר סיבה מכל הסיבות ופשוט נעצור - יהיה פה אחר".
שי מוזס, אחיינם של שורדי השבי גדי ומרגלית מוזס, סיפר כי "לפני 100 ימים סגרנו מעגל עם חזרתו של גדי מהשבי וכולכם נחשפתם לדוד הגיבור שלי. כבר אז הזהרנו מטרפוד העסקה, והיום אנחנו שוב בעיצומה של מלחמה על דמותה של מדינת ישראל".
מוזס טען כי "מדינת ישראל צריכה להיות מקום שבו כל אזרח מאמין בוודאות שהמדינה לא תשאיר אותו מאחור! הלחץ הצבאי הורג את החטופים, ויש להם שמות - רון שרמן, יורם מצגר, כרמל גת, איתי סבירסקי, אלעד קציר, עדן ירושלמי ועוד רבים וטובים". עוד הוסיף: "לאנשים ששולחים את צה"ל לעוד מבצע חסר תוחלת לא אכפת אם לרשימה יתווספו גם דוד קוניו ותמיר נמרודי. אל תתנו לזה יד. אל תעמדו מנגד כשאחים שלנו מופקרים למותם. אנחנו צריכים להציף את הרחובות ולהשבית את המדינה".
שיראל חוגג, תושב אופקים שאחותו ומשפחתה נפצעו קשה ב-7 באוקטובר וממובילי תנועת 'קומו', אמר: "הנהגה שלא יכלה לאויבנו להגן על ילדנו, שעמדה מנגד בשביעי באוקטובר, אינה מסוגלת להוביל. מי שנתן לשנאה לקרוע עם – לא יכול לאחות אותו. מי שבחר בפוליטיקה ושכח את החטופים – איבד את המוסר והערכים היהודיים. מי שמפלה את דם הילדים ונטל הגנת המולדת – לא יידע לתת את הפקודה".
הסיום ההפגנה בבימה פנו חלק מהמפגינים לכיכר בגין, שם משפחות שכולות ומשפחות חטופים התכנסו הערב להפגנה במחאה על המשך החזקת 59 החטופים בשבי חמאס, 582 ימים לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר.
מעין קהתי, אמו של גור שנפל בתקרית המבצר בדרום לבנון, אמרה בנאומה: "אפילו במכונת הזמן בה אני מחזירה את גור אליי, בהלה אוחזת. הוא חי, אך נשלח לעזה. הוא ונטע. יש לי שני בנים שנשלחים בידי ממשלת הזדון אל מלחמת הנצח. אפילו הפנטזיה היא סיוט. כל תרחיש - DEAD END".
קהתי הוסיפה: "השכול הוא אכזר ובולעני. השכול שלי הוא אכזר. אני כועסת שלא עצרו מבעדי לצעוד אל מותו של בני".
אורנה שמעוני, אמו של אייל שמעוני שנפל בלבנון ואקטיביסטית מימי תנועת "ארבע אמהות", אמרה: "ברור לנו שהתעלמות הממשלה מרצון העם היא החלטה לא להשיב את החטופים. וזה הופך את הממשלה לשותפה ברצח שלהם". שמעוני קראה להשבתת המשק: "אני פונה אליכם, בעלי המפעלים והעצמאים ואנשי ההייטק – קחו אחריות, החרישו את המכונות, עצרו את פסי הייצור, סגרו קווים ושחררו עובדים לשביתה כללית ולמלא את הרחובות. תנו לממשלה לראות שבלי העם, אין לה על מי למשול. רק כך ניצור לחץ מספיק שיחזיר את החטופים הביתה בשלום".
יעל אדר, אמו של תמיר שנחטף ולא שרד את פציעותיו, אמרה: "582 ימים - אנחנו עדיין שם, ביום ההוא בבוקר 7 באוקטובר בזמן שקיבוץ ניר עוז התעורר לקול אזעקות. תמיר נדרש להגנת היישוב. תמיר מיד התארגן ויצא, לא חשב פעמיים כאשר נקרא ולא שאל שאלות".
אדר תיארה בכאב את שאירע: "הצבא לא הגיע. תמיר הגן בגופו, ברוחו ובערכיו על גבול ואזרחי המדינה, על הקיבוץ שבו נולד וגדל, ראה במו עיניו והרגיש בגופו את גודל ההפקרה. הוא נלחם... עד שהוכרע. ואני שואלת - הכיצד מי שיצא ראשון הפך להיות שקוף? הכיצד הערכים בגינם הוא יצא מביתו התמוססו להם ואין כולם ערבים זה לזה, בעיקר הממשלה לאזרחיה? הכיצד מי שנלחם עבור המדינה - המדינה לא נלחמת עליו?" שאלה אדר והוסיפה: "לא שמרתם עליו - תשיבו אותו".