"הגעתי לכאן עם הבן שלי בן ה-22 שהשתחרר לפני חודשיים", מספרת דפנה מרעננה, שמגיעה להפגנה כל שבוע. "אני לא יכולה לדמיין מה עובר על המשפחות שהבנים שלהן כבר 582 ימים בשבי. זה לא פוליטיקה, זה לא ימין ושמאל. זה עניין של להיות בן אדם״.
"גם אני שמעתי טענות שכאילו משפחות החטופים 'נחטפו' על ידי מחאת קפלן. זה פשוט מקומם. המשפחות האלה הן שמובילות את המאבק, והן מדברות בקול צלול וברור״.
רוני המשיך והתרעם על הניסיון להציג את המחאה כעניין פוליטי: "אני מצביע ליכוד כל החיים שלי. אני כאן לא בגלל המחאה נגד ההפיכה המשטרית, אלא בגלל שאני רוצה שהחטופים יחזרו. נקודה. זה לא קשור לפוליטיקה. זה קשור לערכים שכולנו גדלנו עליהם - לא משאירים אף אחד מאחור״.
לאחר הנאומים, ההפגנה המשיכה להתעצם. ההורים שאיבדו את ילדיהם, האחים שממתינים לאחיהם, והאזרחים שהפכו את המאבק הזה למשימת חייהם, לא מתכוונים לוותר, אבוקות ומדורות הודלקו והמפגינים קראו לטראמפ, לעצור את המלחמה וכפי שסיכמה אחת המפגינות: "אנחנו לא עייפים, אנחנו לא מתייאשים, וגם לא נתרגל לחיות בעולם שבו יש 59 כיסאות ריקים שלא מילאו".