המושב התקיים שנה לאחר שבכנס הקודם הוקדש זמן לקריאה לשחרורו של ונקרט. השנה, לאחר שובו, שיתף ונקרט את באי הכנס בתנאי השבי, ההתמודדות הנפשית והפיזית, והקושי בשובו לחיים.
"שהיתי שישה וחצי חודשים בבידוד מוחלט", סיפר. "90 ס"מ רוחב, 10 מטרים אורך. הייתי על מזרן, בור מאחור לצרכים. הם נכנסו אליי בסך הכול דקה ביום. האור היה חלקי, והם ניסו לשבש את תפיסת הזמן שלי. מקלחת – רק אחרי כמעט עשרה חודשים".
לדבריו, סביב כניסת כוחות צה"ל לרפיח חלה החמרה משמעותית בתנאי השבי: "הייתה הרעבה מכוונת. סיכנו את החיים שלי בשביל הכיף. אחד מהם הביא חומר ריסוס למזיקים, ריסס לי אותו לפנים – עם עיניים פתוחות. הוא הקפיד שכל מה שאגע בו יהיה מרוסס".