גודל האחריות
“חשוב לעשות הפרדה מלאה בין התחקיר שהוצג לקהילת כרם שלום על ידי אל”ם איילון פרץ, לבין התחקיר שהוצג אתמול לציבור הרחב”, טוען בן שימול, ששירת בעברו בגדוד 51 בגולני ומשמש רבש”ץ כרם שלום מאז 2019. “התחקיר שהובא לקהילה הציג את הדרך הנפלאה והמשותפת של כל הגורמים שקשורים לאירוע, מכיתת הכוננות ועד צח”י (צוות חירום וחוסן יישובי – ד”פ), צוותי הרפואה וכן האזרחים. זה תחקיר שהתושבים נתנו בו אמון. מצד שני, משהו בתחקיר שהוצג לציבור הרחב גרם לתושבים תחושה פחות נוחה, וזה שמשהו במצג של ציר הזמן הביא פחות לידי ביטוי את גודל האחריות שכיתת הכוננות לקחה על עצמה באותו היום, למרות חוסר התקשורת שהייתה עם מפקדים בצבא, למרות חוסר האמצעים והתחמושת ולמרות המספר המועט של חברי הכיתה. ולא נכלל הדגש המהותי על זה שהלחימה פה בוצעה כתף אל כתף עם כמה לוחמים מסיירת נח”ל.
הסיפור של כולם
ב־7 באוקטובר, עם תחילת האזעקות, בן שימול הבין שמשהו חריג קורה. “הוצאתי הודעה לכל התושבים והוראה להיכנס לממ”דים, ובמקביל הזעקתי את כל חברי כיתת הכוננות וביקשתי מהם להצטייד”, הוא משחזר. “יצאנו למרכז היישוב עם לוחמים של סיירת נח”ל שנשארו לשמור בשבת. כשהגענו לחמ”ל, אחד התושבים התקשר ודיווח שהוא רואה מחבלים. יצאנו לכיוון והתחלנו להילחם בהם. תוך כדי הלחימה התבהרה יותר התמונה. באחד הדיווחים מחבלים נכנסו אל אחד הבתים, הזדהו ככוחות צה”ל וניסו לשכנע את בני המשפחה לפתוח להם את דלת הממ”ד. האבא החזיק את ידית הדלת ולא הסכים לפתוח. המחבלים הניחו מטען חבלה על יד הדלת וניסו לפוצץ אותה. הגענו למקום, והמחבלים החלו לירות לעברנו. בקרב הזה נהרגו עמיחי וידידיה ז”ל. כעבור שש שעות בערך הגיע טנק של צה”ל עם לוחמים נוספים ובהמשך הגיעו עוד כוחות. רק ביום ראשון בערב הצבא הצליח לפנות את התושבים. הקרב הזה הוא סיפור של כל מי שהיה שם: תושבים, חברי כיתות כוננות, חיילים וצוותי רפואה”.
על פי התחקיר, צוות החירום היישובי פעל ביעילות וסייע בפינוי פצועים ובפינוי תושבי היישוב, אך עם זאת, הצוות לא יידע בזמן אמת את תושבי הקיבוץ על חדירת המחבלים. התחקיר מדגיש כי פעולת חברי כיתת הכוננות באותו היום היא “דוגמה ומופת” להגנה על יישוב וכי גם פעולות החובשים והרופא בקיבוץ ראויות לשבח והביאו להצלת חיי אדם. על לוחמי צה”ל נאמר כי פעלו בגבורה ובחירוף נפש.
התרעות פיקוד העורף