“זה פתאום הפך להיות שלי”
יבגני, בן 34, שעלה מאוקראינה לפני שנתיים, סיפר בהתרגשות: “לא הכרתי את חג השבועות עד היום. רק כשישבתי עם אנשים שעשו את אותו מסע שלי – עזיבה, התחלה חדשה – הבנתי שהחג הזה מדבר גם עליי. זה לא עוד סיפור ישן – זה פתאום הפך להיות שלי".
“הרגשתי שייכת באמת”
בלה, בת 28, שעלתה מרוסיה לפני שלוש שנים ועברה תהליך גיור בשנה האחרונה, סיפרה איך המפגש אמש חיזק בה את תחושת השייכות: “תמיד שמעתי על שבועות, אבל זה היה משהו רחוק – משהו שסבתא הזכירה פה ושם. עכשיו, בפעם הראשונה, ישבתי ולמדתי את מגילת רות. זה סיפור על מישהי שעזבה את המקום שבו נולדה ובחרה להצטרף לעם אחר – זה כמו הסיפור שלי".
לדבריה, הסיפור של רות – גיורת מואביה שבחרה להיות חלק מהעם היהודי – נגע בה באופן מיוחד: “הבנתי שגיור זה לא רק טקס דתי – זו בחירה להיות חלק ממשהו גדול יותר. לראות את רות, שהפכה לסמל של מסירות, של שייכות – זה נותן לי כוח להרגיש שגם לי יש מקום כאן".
קהילה תומכת ומחבקת
שישי שבת ישראלי הוא לא רק מפגשים של שבתות וחגים. זוהי קהילה תומכת ומחבקת שמעניקה לעולים מחבר העמים כתף בתקופות הקליטה המאתגרות – מרגעי ההגעה הראשונים ועד הרגעים שבהם צריך פשוט להרגיש בבית. הארגון נוסד ומנוהל על ידי לינדה פרדס פרידבורג, מנכ”לית ומייסדת, שמדגישה את הערך של קהילה כמשענת אישית וחברתית: “המטרה שלנו היא לא רק לחגוג יחד – אלא לאפשר לעולים לבנות לעצמם בית בארץ. דרך מפגשים כאלה, הם מגלים שהם לא לבד, ושיש להם מקום חם ותומך לשתף, להתחבר ולמצוא שורשים חדשים".
עבור רבים מהעולים, סעודת חג השבועות שתתקיים הערב תהיה הרבה מעבר לארוחה חגיגית – זו תהיה חוויה ראשונה של חג ישראלי שמרגיש סוף סוף כמו בית. עם סיפורה של רות בלב – סיפור של בחירה, מסירות וגיור – גם בלה, יבגני ורבים אחרים ירגישו שהערב הזה שייך גם להם.
התרעות פיקוד העורף