גרוזברד מסביר: “למעשה, הקונספציה השגויה החלה עוד קודם לכן – אם נזכר בהסכמי אוסלו, בנסיגות מעזה ומלבנון, וקרוב לוודאי שניתן ללכת עוד אחורה, אבל די לנו בכך. כלומר, כולנו, כולל כולנו (למעט יחידי סגולה שקולם בקושי נשמע) לא הבנו מיהו האויב שלנו, לא ירדנו לסוף כוונותיו ודרכי חשיבתו. אני מדבר על הפלסטינים, חיזבאללה, איראן ומדינות ערביות ומוסלמיות נוספות”.
גרוזברד טוען שהאדם המודרני מתקשה להפנים מצבי תודעה אחרים. “האינדיבידואל המודרני, החי בעיקר את ההווה והנאותיו, מתקשה להפנים שיש מצב תודעה אחר שגורם לאנשים להתנהג מאוד שונה ממנו. הוא על פי רוב איננו שונא איש ואינו רוצה לנקום באיש. הוא לעולם לא יבין מה חש אדם שחונך מגיל אפס לשנאה ורצח”.
חשיבה מניפולטיבית מול חשיבה אנליטית
“לאנשים אלה, הנמצאים בלחץ קבוצתי כזה, יש טווח קוגניציה ורגשות שונה מזה של האדם המודרני”, הוא מדגיש. “בתחום החשיבה הקוגניטיבית הם עולים עלינו עשרות מונים ביכולת המניפולטיבית, משום שליכולת זאת הם נדרשים יום-יום בסיר הלחץ של חברתם, ואילו אנו עולים עליהם בחשיבה אנליטית, אותה עושה האדם עם עצמו, והיא אפשרית רק כשהוא מתפנה מלחץ הקבוצה”.
גם בתחום הרגשי קיים הבדל תהומי. “הם יחיו תחושות של כבוד, בושה, קנאה, נקמה ושנאה באופן משמעותי ביומיום. שימו לב – אלה תחושות הממוקדות באחר ולא בעצמי, כך זה בתרבויות מסורתיות קולקטיביות. אלה תחושות שאת רובן האדם המודרני הספיק לשכוח בחמש מאות השנים האחרונות של העת החדשה בתהליך היפרדותו מהקבוצה. אז החל לחוש ביתר שאת בדידות, ריקנות, דכדוך, ייאוש ותחושות נוספות הממוקדות בעצמי ומאפיינות את היותו אינדיבידואל בודד”.
המסקנה שגרוזברד מציע איננה פשוטה, אך בעיניו – הכרחית: “אם חפצי חיים אנו, עלינו לחנך את ילדינו מגיל הגן בהכרת האויב. לכל גיל מתאימים כמובן תכנים שונים. אין לנו כוונה לחנך את ילדינו לשנאה, כפי שעושים אויבנו. אבל עלינו ללמוד וללמד את דרך חשיבתם, שאותה איננו מבינים”.
גרוזברד מסביר: “כך לא נשגה שוב באשליות האינדיבידואל המודרני בן המערב, המשליך על האויב את אופן חשיבתו ובטוח שהאויב חושב כמוהו – שגם הוא רוצה רווחה ושגשוג. זוהי כמובן בעייתו של כל המערב המודרני במפגשו עם האסלאם הקיצוני, אבל אנו, לצערנו, ניצבים בחזית מאבק זה”.
לדבריו, “עוצמת הקונספציה השגויה שהיו נגועות בה כל שכבות החברה בישראל, ולאורך שנים רבות, צריכה להדליק נורה אדומה בוהקת. ניתן להתרשם שהמזרחנים הדוברים ערבית לא בדיוק עזרו לנו. אכן כולנו דוברי עברית, ואין זה אומר שאנו מבינים את אופן החשיבה של האחר הדובר את שפתנו”.
הוא קורא להעמקה בתכנים הזמינים: “עלינו להעמיק בטקסטים של אויבנו – שקל היום לתרגמם – כדי שכל אזרח במדינת ישראל יוכל לחוש ממקור ראשון כיצד חושבים אויביו. רק השרשת לימוד מתמשך ובכל שכבות הגיל של חומרים אלה – שהיום אנו נוטים להתעלם מהם – תגן עלינו בעתיד בפני אשליות הרות גורל נוספות. כך יכיר כל אדם במדינת ישראל את אופיו של האויב, מבלי להכליל למדינות וקבוצות שעשויות לגלות קו מתון יותר”.
גרוזברד מסכם: “כמי שחיבר את חמשת הכרכים של סדרת ‘הצופן התרבותי’ בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון, העוסקת באופן חשיבתו של האויב – אין לי ספק שניתן ללמוד לעומק את אופי ואיכות חשיבתו של האויב”.
התרעות פיקוד העורף