רוחמה בוחבוט, אמו של החטוף אלקנה בוחבוט, סיפרה בראיון ל-103FM על הקושי הבלתי נסבל של משפחות החטופים שנאלצות להיאחז בתקווה בלבד, ללא כל עדכון רשמי. "אנחנו ניזונים רק מהתקשורת", אמרה בכאב, וסיפרה על נכדה בן החמש שכבר מבין שהחמאס לא רוצה להחזיר את סבא שלו.
"זה מטלטל כמו כל יום. לא קיבלנו עדכון מאף אחד, כרגיל – אין חדש", פתחה בוחבוט. "אנחנו ניזונים רק מהתקשורת, וזה עוד יום של אופטימיות. אנחנו מתחילים לטפס על ההר שוב – הבעיה היא שהרגליים כבר לא נושאות את כל זה. ולצפות ולצפות ולחכות ולהקשיב כל שעה לחדשות... החלום שלי זה כבר לראות על כל המסך: 'יש עסקה'".
כשנשאלה אם היא עדיין מאמינה, השיבה: "מה זה מאמינה? זה הדבר היחיד שאני נשענת עליו כל הזמן – רק על להאמין. זה מה שנותן לי תקווה לאותו יום שאני קמה, זה מה שמחיה אותי".
בוחבוט הבהירה שהמשפחות לא ביקשו פגישה עם ראש הממשלה למרות דבריו על התקדמות בעסקה. "אין סיכוי גם, בטח לא להיפגש בימים אלה. הוא טרוד פה במיליון ואחד דברים שהם לא החטופים רק", אמרה. "יש פה בעיה רצינית – עם פיזור הכנסת, לא פיזור הכנסת, עם החרדים, לא חרדים... לא יודעת. כל המדינה בתוהו ובוהו".
היא חשפה את הכאב סביב חוסר השקיפות ברשימות השחרור: "אף אחד לא מעדכן אותנו, וזה גם עוד מתח בפני עצמו. אני לא מקנאה באלה שהולכים לרשום את הרשימה". בוחבוט גילתה כי אלקנה היה אמור להיכלל ברשימת 33 החטופים ההומניטריים שהיו אמורים להשתחרר, אך לא נכלל בה למרות כל המאמצים.
"יש פה עוד אבות שלא אמורים להישאר בעזה – הם היו אמורים להיות כאן", הוסיפה בכאב. "אני מדברת על האבות שהם חללים. גם הילדים שלהם לא מבינים עוד מה קורה, ומחכים לחתיכת אבן לבכות עליה. אני לא מדברת רק על הארבעה החיים – יש פה עוד תשעה אבות חללים, שהילדים שלהם ממתינים גם".
הרגע הקשה ביותר בראיון הגיע כשסיפרה על נכדה, ראם בן החמש: "אתמול יצאתי להביא אותו מהצהרון, וסיפרנו לו בדרך שאוריאל [דודו] נוסע חזרה לאמריקה ביום שני, כי הוא צריך לעבוד. וכשאבא יבוא, אז הוא שוב ייקח מטוס ויבוא. אז ילד בן חמש עונה לי: 'סבתא, אבל הם לא רוצים להחזיר אותו. סבתא, את יודעת כמה הם?' ואז הוא אומר לי: '59'".
"לא העזתי להמשיך לפתח איתו את השיחה, כי לי כבר אין תשובות לילד", סיכמה בוחבוט בקול שבור. "ואז עברנו למשהו אחר. אמרתי לו: 'בוא, הולכים לגלידה'. זה פשוט לא להאמין".