בשלוש לפנות בוקר נשמעה אזעקה בכל רחבי הארץ, ההודעה הגיעה בפתאומיות, ולמרות שהתברר שאין טילים – המתח נשאר באוויר. תושבים רבים קמו בבהלה, כשהם מנסים להרגיע את ילדיהם תוך כדי ירידה למקלטים, מרחבים מוגנים או חדרי מדרגות.
לא מדובר רק בלילה אחד. הבוקר בתל אביב נראה שונה לחלוטין מהשגרה. השווקים כמעט ריקים, בתי קפה בודדים פתוחים רק לטייק אווי. תורים לקניות לשבת, הרבה מים. את הצעירים שציפו לבלות במצעד, החליפו הורים עם עגלות ילדים שמחפשים חלה, חלב, מים וגם הרבה שקט נפשי.
ברחבי העיר, הדיווחים לא חדלו. חלק מהתחבורה הציבורית פעלה במתכונת מצומצמת, מוניות שראינו על הכביש היו כמעט ריקות ובמקום חוגגים – נראו בעיקר תושבים שמתעדכנים דרך הטלפון, מריצים אפליקציות חדשות ומנסים להבין לאן הולך סוף השבוע הזה ובכלל כל הזמן הקרוב.
אפילו בחוף הים נרשם שקט מתוח. המאבטחים של שגרירות ארצות הברית שהתכוננו לראות משאיות עם חוגגים שעוברות דרכם, נשארו לבד. החופים ריקים, רק דגלי הגאווה שנותרו תלויים לקראת המצעד והמחסומים נשארו תזכורת לכך שדווקא ברגעים שבהם העיר אמורה לחגוג את החופש, היא נאלצת להסתגר בבתים וככל הנראה זו תחילתה של תקופה דרוכה יותר.