"אין כמוך, יאיא"
מירב תיארה את יאיר כ"האדם הכי מצחיק שהכרתי. תמיד ידעת לשמח, להרים, מה שמצחיק בך שלא ידעת שאתה מצחיק. היית גבר של פעם – נדיר, אמיתי, מלא כבוד ונתינה. כולם אהבו אותך – איך אפשר היה שלא?".
"סוף סוף תנוח על משכבך בשלום"
בנאום רווי רגש, שיתף יגיל: "אבא אני שמח שאתה שמרת עלי בשבי, אתה והקב"ה. אני שמח שהחזקת אותי. אתה יודע כמה רגעי משבר עברתי, אתה ראית הכל - את הריבים עם סאלים המחבל, אותי מתחנן לעוד קצת אוכל, לעוד פיתה יבשה, מתחנן לצאת החוצה. ראית שסבלתי וידעת שאני אעבור את זה".
יגיל הבטיח: "אני מבטיח שבכל פעם שאשתה בירה או אשחק שש בש או אצפה בשקיעה או אשמע בוב מארלי וכל הדברים הפשוטים שהיו ממלאים אותך, אזכר בך. לא אנוח, אני אדאג שינציחו אותך לנצח".
"קשה לי לדבר עליך בלשון עבר"
אור נזכר ברגעים משותפים: "אני זוכר כל כך הרבה רגעים שלנו יחד. איך היית נותן לי לנהוג באוטו שלך, סתם בשביל הכיף, או כדי ללמוד נהיגה ממך – השיעורים הכי טובים שקיבלתי בחיים. וכל הצחוקים שהיינו עושים, במיוחד כשהיית מתעצבן, וכולנו היינו 'מסתלבטים' עליך באהבה".
"הקמנו יחד בית"
היא תיארה את יאיר כ"היפך המוחלט שלי - זורם, לא מודאג אף פעם, לוקח הכל בקלות, נטול חרדות. החיים נראו לך כמו טיול בשביל אופניים, ופחות כמו רכבת הרים". והדגישה את יכולתו להתחבר לאנשים בכל מקום ובכל שפה.
בסיום דבריה, הבטיחה רננה: "אני מקווה שהילדים שלנו, המשפחה והחברים סביבנו יזכרו אותך כפי שהיית בחייך - רוקד, שמח ושר, ושהתמונות האחרונות שלך לא יגדירו את מורשתך. נוח על משכבך בשלום, והיה בטוח שאני שומרת עליהם".
"את היותו שחקן נשמה, חבר אמת ואיש שמתגייס מייד לכל צורך של אנשים סביבו, ניתן לראות בשובל החברים שהותיר אחריו", אמרה בזר. "ליאיא יש חברים שהמשיכו ללוות אותו מגיל הגן, מבית הספר היסודי, ממקווה ישראל, מהצבא, מהגרעין לקיבוץ מגן אליו הצטרף. בכל מקום נותרו לו חברי אמת שהמשיכו ללוות אותו עד יומו האחרון והמר".
התרעות פיקוד העורף