המצב שבו ענבר נותרה האישה היחידה בשבי מעורר אצל המשפחה פחדים עמוקים. "יש פה פחד נורא, כאילו, איך לא הגיעו עדיין אל ענבר, איך עדיין לא החזירו אותה", מספרת כהן. "ענבר בעצם הופקרה ב-7 באוקטובר על ידי מדינת ישראל. היא היתה צריכה לחזור בעסקת הנשים, והיא הופקרה, עדיין לא חזרה". כהן אינה מסתירה את הביקורת הקשה שלה על הטיפול במקרה. "זה אות קלון למדינת ישראל שישנה אישה בשבי חמאס. זה אות קלון למדינת ישראל שעדיין ישנם חטופים בשבי, אזרחים בעיקר, וגם חיילים לצערי כן".
המחיר הבריאותי והנפשי שמשלמת המשפחה כבד במיוחד. "אנחנו מאנשים בריאים הפכנו לאנשים מאוד חולים", מתארת כהן. "אמא של ענבר לא בקו הבריאות. היא התחילה בעיות עם הכבד אפילו מ-7 באוקטובר. כולסטרול גבוה, לחץ דם גבוה, סוכר גבוה, אני לא בשיא הבריאות. האבא גוסס נפשית".
"אנחנו מרוסקים, מתים, מתים-חיים", מוסיפה כהן. "אנחנו מתעוררים כל בוקר, נגמרו לנו החיים. החיים שלנו הם אך ורק סביב המאבק להחזיר את ענבר. זהו, אלה החיים". כהן מוסיפה ופונה לציבור בקריאה: "תחשבו לרגע שבן אדם שהוא לא בחיים, צריך להציל את המשפחה שלו, להציל את בני משפחתו. כי אני באמת לא יודעת כמה זמן אנחנו נשרוד את זה".
למרות הקושי, המשפחה מקבלת תמיכה מגורמים רשמיים. "אנחנו קיבלנו הודעות מחממות את הלב מהשר ישראל כ"ץ, מיריב לוין, ראש המנהלת שם גל הירש וגם ניצן אלון פנו אלינו", מספרת כהן. "זה מעודד, ממש מעודד". בסיום השיחה, כהן מתקשה למצוא מילים לתאר את הכאב. "קשה לנו מאוד כמשפחה. אני אפילו לא יודעת למצוא את המילים ולא מוצאת להגיד כמה קשה לנו. שואה גדולה נפלה עלינו, באמת. שואה גדולה".
התרעות פיקוד העורף