היא המשיכה: "שנה ושמונה שאתה, מאז שנחטפת, אני מדמיינת שתחייג. אני מדמיינת, חיכיתי, חלמתי,. היא תיארה את הרגע שבו הבינה שבנה נהרג: "ואני, ביום הולדתך העברי, ידעתי. ידעתי שזהו, שזה נגמר, נגמר המסע". בסיום דבריה פנתה אליו: "החזירו את הגוף שלך, אבל הנשמה שלך לא דממה. אתה תדאג בדרכך המיוחדת שהם יחזרו במהרה. אני סומכת עליך".
אחיו הצעיר יאיר תיאר את הימים הראשונים לאחר החטיפה: "שבעה באוקטובר, אזעקה בעוטף, ואני רגוע. מה זה אזעקה קטנה? פתאום אני רואה בטלוויזיה את הטנדר בשדרות וקצת נלחץ. אז, ב-06:37, אני מתקשר ואתה בממתינה. מאז נותק הקשר איתך". יאיר תיאר את הימים הקשים שלאחר מכן: "משם שלושה ימים של ישיבה על הספה בסלון וכלום לא זז. לא אוכל, לא שותה, לא מעשן, לא עושה דברים של בני אדם".
הוא סיפר על הרגע שבו הבין את האמת: "פתאום חוויתי התקף חרדה. צרחות ושיגעות בבית, כמעט שעה של צרחות ודמעות שאף אחד לא מבין, ואני לא ידעתי להסביר שאני יודע שאתה מת. יונתי, אני יודע שרצחו אותך, לא ראיתי משהו, פשוט הרגשתי וידעתי שאני לא טועה".
התרעות פיקוד העורף