“עוד לפני האירוע הקשה בעזה, כבר בסוף מרץ בערך המדיניות נראתה חסרת כל תכלית", טוען עופר. לדבריו, רק בהמשך התבהרה התכלית האמיתית שמאחורי הפעולות הישראליות ברצועה: “לנתק את עזה ממצרים כדי לוודא שישראל תוכל להיות ספקית המשאבים לעזה. מזון וסיוע רפואי זה רק ההתחלה. בהמשך יבוא השיקום.”
בכל הנוגע להימנעות מסיכון חיי חיילים, מציין עופר כי המדיניות הנוכחית שוברת את האיזון: “אמרתי וכתבתי מזמן כי הדבר היחידי החיובי במדיניות רא”ל זמיר הוא הזהירות והמנעות מפגיעה בחיילים – אבל ברור שזו לא מדיניות שיכולה להחזיק מעמד כאשר מצד שני מוכרים לציבור אשלייה של ‘השתלטות על שטחים’”.
בהקשר הרחב יותר של הפעלת הכוח בעזה, עופר מדגיש כי פיזור הכוחות על פני כל הרצועה – כמו בפעולה שהובילה לאסון אתמול – מונעת את היכולת להשיג שליטה אמיתית: “במצב שבו צה”ל מנסה לפעול בבת אחת בכל מקום, התוצאה היא שבסוף אנו נסוג מהכל. במקום שצה”ל יעשה את הדבר היחיד ההגיוני: יתמקד בצפון הרצועה בלבד, יפנה משם את כל האוכלוסייה דרומה מציר נצרים ויישאר שולט רק באזור נקי מאוכלוסייה”.
לדבריו, האתגר הביטחוני לישראל אינו נמצא בחאן יונס, אלא במרחב שבין הגבול ליישובי העוטף: "אין שום קשר בין ‘טיהור’ חאן יונס מתשתיות חמאס לבין השגת כל או חלק ממטרות המלחמה. מנהרה במרכז העיר חאן יונס אינה מהווה שום איום על העורף האזרחי של מדינת ישראל או על עוטף עזה”.
עופר מציע תכנון ביטחוני חלופי: “לצרכי הגנה על העוטף – ישראל צריכה פרימטר בתוך עזה, פרימטר שבו אין בכלל אוכלוסייה עזתית. בפרט, פרימטר עבה (כ-3 ק”מ לפחות) בצפון הרצועה – אבל אפילו את בית חאנון, שהיא המקום הכי אסטרטגי בעזה – צה”ל עדיין לא פינה”.
בסיום דבריו, עופר מטיל ספק בכוונות המדיניות מאחורי העמקת הפעולה בחאן יונס, וטוען כי ייתכן וישראל פשוט מבצעת את העבודה עבור אחרים: “מנהרה בחאן יונס הרחוקה מהגבול חשובה רק למי שמתכוון להישאר בחאן יונס ולשלוט בה. האם צה”ל עושה את העבודה למען הרש”פ שתחזור לעזה לאחר ההסכם הבא – כי הרי צריך להיות ברור לכל ישראלי שלא נישאר לנצח לשלוט בחאן יונס. ולכן מה שצה”ל עושה שם כעת הוא חסר כל תכלית לטווח הארוך”.
התרעות פיקוד העורף