סרן איתמר ספד לו: "הלב שלי כואב, לא ככה זה היה אמור להיות. למדתי ממך רבות על עשייה. בשיחת הסיכום רשמתי בשני קווים - צניעות. גיבור היית בחייך וגיבור אתה עכשיו. קשה לי לעקל שאתה לא פה, תמיד תישאר איתי הדמות והדרך שלך".
ההורים יריב וענת, ספדו לבנם בבכי: "לא חושב שיש דבר קשה יותר משכתבתי את ההספד הזה. כל הזמן שכתבתי, חשבתי, ראיתי אותך מסתכל ורגיל, בפרצוף מלגלג, אומר לי, אבל נו באמת, מה צריך את זה? אני כבר מת. זה מיותר, מביך. עכשיו אתה מביך את עצמך. אבל אני מצטער, מתניה, אני לא יכול אחרת.
"כשיצאת מהרכב, שמת על עצמך חיוך, שחס וחלילה, החיילים לא יראו שגם אתה שבוז למוות. כשהתחלת לדבר עם כולם, הייתי כל כך גאה. לא נראה לי שלמשהו יהיה את אותו טעם, והכל מעתה יהיה טעם של צער. כשקמתי הבוקר ופתחתי ווינט, ראיתי בן שרף ודני וולף נבחרו על ידי ברוקלין בדראפט. רציתי ישר לכתוב לך לספר לך, אבל מה זה שווה אם אני לא אצפה איתך.
לבסוף אמרה אמו: "אנחנו אוהבים אותך, ולעולם לא נפסיק להתגעגע. ילד שלי, נשקתי אותך רגע לפני. ראיתי אותך עכשיו ונשקתי אותך רגע לפני. אני אוהבת אותך. לנצח, נצחנו".
"נבנינו כחבורה שחולמת על העתיד, אנחנו כואבים שלא נעבור את זה איתך"
"הובלת מאחור ובשקט, היית צנוע"
"לצערנו, באירוע קשה וכואב, איבדה משפחת גדוד המחץ ומשפחת פלוגת דולב, שבעה מלוחמיה ומפקדיה, חברים לנשק שלחמו יחד כתף אל כתף. נפילתם פערה פצע עמוק בליבו של הגדוד ובחיל ההנדסה הקרבית כולו.
"דמותו של מתן ושאר הלוחמים תמשיך להאיר את דרכנו ברוח הערכים עליהם התחנכנו, ברוח הערכים עליהם התחנכו ופעלו רעות, ברורה ואהבת הארץ. מתן, התגייסת לשירות כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית לתוך המלחמה הזאת, מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון אמיתי לתרום ולהשפיע. לאורך שירותך הפגנת מסירות ומחויבות יוצאת דופן. למדת בכל משימה, בנחישות ובענווה.
"מתן, בלכתך השארת אחרייך חלל כואב, בלב הפלוגה, בלב מפקדך, ובלב כולנו. משפחת ישינובסקי היקרה, ענת, יריב, זיוויקי, גורלכם נקשר בגורלנו בכאב רב. אין נחמה במילים אל מול השכול והיגון אשר פקדו אתכם, ואין בהן להקל מן הצער. בשעה קשה זו, גדוד המחץ, חטיבה 188, וחיל ההנדסה כולו, מרכינים ראש ונפרדים ממתן, זכרו לברכה, ומחבריו. אני מבקש בשמי ובשם מפקדי הגדוד ולוחמם, להשתתף באבלכם הכבד ולאמץ אתכם ללבנו. לאט, תהיו חלק ממשפחת גדוד המחץ בחיל ההנדסה הקרבית. נעמוד לצדכם, נתמוך, נלווה ונחזק. מי ייתן ולא תדעו עוד צער. יהי זכרו של מתן ברוך לעולמי עד, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים. מתן, אני מצדיע לך בדרכך האחרונה. ברוחך נמשיך, בנחישות ובמסירות ובאמונה עד הניצחון. יהי זכרך ברוך".
"הכאב הוא עצום, התנועה איבדה את הבוגר ה-19 שלה מאז הלחימה בעזה. מתן היה נותן מהלב, בלי דיבורים"
"מתן בעצם אמר אם אני כאן, אני אעשה את זה הכי טוב שלי. ומאותו יום, הוא פשוט התמכר לאימונים, לאנשים, לחוויות, פשוט גיל את עצמו מחדש. מתן היה בקבוצה שלוש שנים. הוא התחיל כמי שמנסה להיכנס לכושר, וסיים כשהוא ברמה גופנית מהגבוהות בתנועה. הוא התחיל כשהיו לו חברים בודדים, וסיים כמי שבכל פעם שתפגוש אותו, הוא כנראה מוקף בחבורה. הוא התחיל כאדם ביישן שלא כל כך מדבר, וסיים כמי שנמצא בקבוצת המנוע, קבוצה שמטרתה לדחוף ולהוביל את שאר המתאמנים. איזה תהליך הוא עבר כאן. כמה רגעים, כמה חוויות, היו לנו במשותף.
"אחד הדברים שאני אומר למתאמנים בחמש אצבעות, זה שלהיות טוב בתיכון זה קל. הקושי האמיתי מתחיל כשאתה עובר בשלב אחד. בשנתיים האחרונות מתן הוכיח שהלב הענק שלו, האכפתיות והאהבה לאנשים היו חלק בלתי נפרד ממנו. ב-7 באוקטובר, אחרי שדני עם חברו נפצע, הוא ישר שלח לו, 'אחי, אני פשוט אוהב אותך'. כמה חודשים לאחר מכן, כשאיתן חברו נפצע, הוא היה הראשון לשבת צמוד בבית החולים. כשהציעו לו לצאת לקצונה בעיצומה של הלחימה בעזה, הוא אמר, אני רק מקווה לקבל חיילים ושלא ישלחו אותי להיות סתם קצין שמעביר הדרכות.
התרעות פיקוד העורף