אלפים הגיעו הבוקר (חמישי) לחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר יונה ללוות למנוחות עולמים את תושב העיר, סגן מתן שי ישינובסקי, בן 21 מפקד מחלקה בגדוד ההנדסה הקרבית 605, עוצבת 'ברק' (188), שנפל בקרב בדרום רצועת עזה. את הממשלה מייצג בהלוויה שר התקשורת שלמה קרעי. כזכור, ישינובסקי נהרג יחד עם שישה מחייליו לאחר שמטען הושלך לנגמ"ש בו הם שהו. מתן השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאורך הכביש המוביל לבית העלמין עמדו מאות תושבים עם דגלי ישראל לתת כבוד אחרון.
סרן איתמר ספד לו: "הלב שלי כואב, לא ככה זה היה אמור להיות. למדתי ממך רבות על עשייה. בשיחת הסיכום רשמתי בשני קווים - צניעות. גיבור היית בחייך וגיבור אתה עכשיו. קשה לי לעקל שאתה לא פה, תמיד תישאר איתי הדמות והדרך שלך".
ההורים יריב וענת, ספדו לבנם בבכי: "לא חושב שיש דבר קשה יותר משכתבתי את ההספד הזה. כל הזמן שכתבתי, חשבתי, ראיתי אותך מסתכל ורגיל, בפרצוף מלגלג, אומר לי, אבל נו באמת, מה צריך את זה? אני כבר מת. זה מיותר, מביך. עכשיו אתה מביך את עצמך. אבל אני מצטער, מתניה, אני לא יכול אחרת.
"היית ילד מושלם שלנו, ילד שכולו צנוע, מלא ערכים, בדיעבד הרבה יותר מדי ערכים, יותר מדי נחוש. לא יודע לוותר. ילד יפה, חברותי, שמשתולל בבית הספר, מעצבן את האחיות שלו, אבל הכל במידה. וכן, עם חיוך כובש, ועיניי טובות. היית חבר המושלם שלי. החבר הכי טוב שלי. הוא היה רואה את אותם דברים שאני אוהב. הוא היה אוהד שרוף של מכבי. לא נתתי לך ברירה. זה שאני משחק איתו פלייסטיישן, כדורגל, כדורסל, מדבר איתו. חולק איתו מנות במסעדות. מכין איתו אוכל, מדבר על ספרים.
"אני יודע כמה השקעת בשירות הצבאי שלך. כמה היה קשה לך. כמה ידעת על החיילים שלך ועל החברים שלך. לא הסכמת לוותר. לא הסכמת לעשות לעצמך הנחות. אני זוכר שהקפצתי אותך ברכבת לפני שבועיים כשהקפיצו אותך. ראיתי שאתה מבואס. אמרתי לענת, באותו יום שהרגשתי, כמו בעקידת יצחק, שהיינו מאמינים שהבאתי אותך לשם, שזה לא הוגן.
"כשיצאת מהרכב, שמת על עצמך חיוך, שחס וחלילה, החיילים לא יראו שגם אתה שבוז למוות. כשהתחלת לדבר עם כולם, הייתי כל כך גאה. לא נראה לי שלמשהו יהיה את אותו טעם, והכל מעתה יהיה טעם של צער. כשקמתי הבוקר ופתחתי ווינט, ראיתי בן שרף ודני וולף נבחרו על ידי ברוקלין בדראפט. רציתי ישר לכתוב לך לספר לך, אבל מה זה שווה אם אני לא אצפה איתך.
לבסוף אמרה אמו: "אנחנו אוהבים אותך, ולעולם לא נפסיק להתגעגע. ילד שלי, נשקתי אותך רגע לפני. ראיתי אותך עכשיו ונשקתי אותך רגע לפני. אני אוהבת אותך. לנצח, נצחנו".
אחותו יהלי: "אני ממשיכה לחשוב על הרגעים האחרונים שלנו וכמה עוד יכולתי לעשות, כמה עוד יכולתי לומר, ואני עצובה על כל מילה שיכולתי להגיד. תמיד היית בן אדם הראשון שהייתי חושבת עליו כשאני עצובה, ותמיד תהיה. אני רוצה לספר לך על כל כך הרבה. אני חושבת על כמה אתה שונא את תשומת לב וכמה היית שונא את כל תשומת הלב שאתה מקבל עכשיו. אני אמשיך לספר את הבדיחות שלנו".
אחותו זיו: "את מה שלא אמרתי לך בשיחה האחרונה נגיד לך עכשיו, אני אוהבת אותך. היית בן אדם מיוחד. תמיד כשהיו שואלים אותי עליך, הייתי אומרת שאנחנו תאומים לא באותו גיל. אתה היית האח הגדול שלי. אתה היית הבן אדם שלי ברגעים קשים. אני עכשיו שמה את הצעיף שלך. אני שומעת אותך קרוב אליי, ותמיד. אני אוהבת אותך".
"נבנינו כחבורה שחולמת על העתיד, אנחנו כואבים שלא נעבור את זה איתך"
חבריו רובין, איתן, רם, גל, עמית, רוי, עילי: "תמיד היית שואל, מתעניין, מפתח שיחה ותומך. תמיד נותן לאחרים, גם כשאני חושב שזה בא על חשבונך. יחד עם זאת, לא משנה מול מה התמודדת, תמיד עמדת על שלך. גם בתקופות קשות וברגעי משבר לא זזת מהעקרונות שלך. נשארת האידיאליסט המוכשר שהתגייס להנדסה קרבית, ואף קיבלת את מצטיין המחלקה בטירונות.
"כאשר יצאת לקורס הקצינים עבדת באופן קשה ומסור, ולבסוף העבודה הקשה השתלמה. באופן חריג קיבלת להיות מ.מ. בגדוד כתפקיד קצונה ראשון, דבר שקורה אחת למחזור. לאורך הזמן צברנו המון זיכרונות ליבה שלעולם לא נשכח, כמו טיול בר מצווה בספרד, מסיבות יציאות ושירים בפול ווולים של נועה קירל באוטו, אימונים בחמש אצבעות, קורס צלילה. טיולים אינסופיים, הליכות ארוכות לתוך הלילה של לפחות חמישים קילומטר, לילות בזויים וויכוחים פילוסופיים חסרי תכלית. ולבסוף, לסיום, אי אפשר לשלוח את שביל הגולן, בו נבנינו כחבורה שחולמת על תוכניות לעתיד מהטיול הגדול ועד לחתונות והחיים הבוגרים. מתן, אנחנו שבורים וכאובים, שלא נזכה לעבור את זה איתך".
"הובלת מאחור ובשקט, היית צנוע"
אל"מ גלעד, בשם צה"ל: "מפקדיך, יקיריך, חבריך ומפקדיך, כולנו המומים וכואבים את נפילתך בטרם אמת. ישראל מצויה זה כמעט 630 ימים בלב מלחמה קשה ורב-זירתית. חיילי צה״ל בסדיר ובמילואים נחמים בעוז כדי להבטיח שלא תהיה תקומה למבקשים להשמידם. בימים אלה, במסגרת מבצע מרכבות גדעון, מרחיב צה״ל את הפעולה בעזה במטרה להשיב את החטופים, למוטט את שלטון הטרור ולרסק את איכות האויב. הכוחות נלחמים בשטח, מתארים מוקדי טרור ופועלים ללא לאות להשלמת המשימה.
"לצערנו, באירוע קשה וכואב, איבדה משפחת גדוד המחץ ומשפחת פלוגת דולב, שבעה מלוחמיה ומפקדיה, חברים לנשק שלחמו יחד כתף אל כתף. נפילתם פערה פצע עמוק בליבו של הגדוד ובחיל ההנדסה הקרבית כולו.
"דמותו של מתן ושאר הלוחמים תמשיך להאיר את דרכנו ברוח הערכים עליהם התחנכנו, ברוח הערכים עליהם התחנכו ופעלו רעות, ברורה ואהבת הארץ. מתן, התגייסת לשירות כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית לתוך המלחמה הזאת, מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון אמיתי לתרום ולהשפיע. לאורך שירותך הפגנת מסירות ומחויבות יוצאת דופן. למדת בכל משימה, בנחישות ובענווה.
"בשבועות האחרונים לקחת חלק בלחימה בגזרה הדרומית. הרוח האיתנה שהפגנת היא מקור לגאווה עמוקה ולכבוד. מתן, חבריך ומפקדיך כשנמצא מהם להגיע לכאן מספרים שהצטרפת לפלוגה כמפקד מחלקת צעיר. רק ארבעה חודשים בתפקיד וכבר הפכת לבן בית.
החיוך שלך, הלב הרחב, הדרך האנושית הפכו אותך מיד לדמות אהובה ומוערכת. הובלת מאחור, שקט, נחוש, צנוע. מפקד שנותן דוגמה בלי הרבה מילים, אלא בעשייה. החיילים שלך אהבו אותך, ראו בך דמות לחיקוי. מפקד אמיץ וטוב לב".
"מתן, בלכתך השארת אחרייך חלל כואב, בלב הפלוגה, בלב מפקדך, ובלב כולנו. משפחת ישינובסקי היקרה, ענת, יריב, זיוויקי, גורלכם נקשר בגורלנו בכאב רב. אין נחמה במילים אל מול השכול והיגון אשר פקדו אתכם, ואין בהן להקל מן הצער. בשעה קשה זו, גדוד המחץ, חטיבה 188, וחיל ההנדסה כולו, מרכינים ראש ונפרדים ממתן, זכרו לברכה, ומחבריו. אני מבקש בשמי ובשם מפקדי הגדוד ולוחמם, להשתתף באבלכם הכבד ולאמץ אתכם ללבנו. לאט, תהיו חלק ממשפחת גדוד המחץ בחיל ההנדסה הקרבית. נעמוד לצדכם, נתמוך, נלווה ונחזק. מי ייתן ולא תדעו עוד צער. יהי זכרו של מתן ברוך לעולמי עד, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים. מתן, אני מצדיע לך בדרכך האחרונה. ברוחך נמשיך, בנחישות ובמסירות ובאמונה עד הניצחון. יהי זכרך ברוך".
"הכאב הוא עצום, התנועה איבדה את הבוגר ה-19 שלה מאז הלחימה בעזה. מתן היה נותן מהלב, בלי דיבורים"
טל, נציג עמותת חמש אצבעות: "מתן, מאוקטובר 2019 עמדתי עם קבוצת מתאמנים בקורונה. ככה מתחיל אימון בחמש אצבעות. פתאום הצטרפו לאימון שניים. האחד גיל, אחי הקטן, שהיה חלק מהמתאמנים, והשני מתן. כשיצא עם גיל לריצה ולא הבין שעושים לו קטע ופשוט
מכניסים אותו לפצצה מבלי לתת לו לחשוב יותר מדי.
"מתן בעצם אמר אם אני כאן, אני אעשה את זה הכי טוב שלי. ומאותו יום, הוא פשוט התמכר לאימונים, לאנשים, לחוויות, פשוט גיל את עצמו מחדש. מתן היה בקבוצה שלוש שנים. הוא התחיל כמי שמנסה להיכנס לכושר, וסיים כשהוא ברמה גופנית מהגבוהות בתנועה. הוא התחיל כשהיו לו חברים בודדים, וסיים כמי שבכל פעם שתפגוש אותו, הוא כנראה מוקף בחבורה. הוא התחיל כאדם ביישן שלא כל כך מדבר, וסיים כמי שנמצא בקבוצת המנוע, קבוצה שמטרתה לדחוף ולהוביל את שאר המתאמנים. איזה תהליך הוא עבר כאן. כמה רגעים, כמה חוויות, היו לנו במשותף.
"באחד האימונים שיתפתי את המתאמנים שאני מתכונן לריצת עשרה קילומטרים עם צוות המאמנים. מתן הגיע אליי מייד בסיום האימון ואמר,
טל, אתה רוצה שאני אעזור לך? לא עברו יומיים וכבר היינו בנחל אלכסנדר, כשהוא דוחף אותי מאחורה ועושה לי פרצוף של 'חייב לתת יותר'. הרגע הזה כל כך אפיין אותו, פשוט בא לתת את הלב, בלי הרבה דיבורים, אומר את הדברים בכנות ונותן את החיוך שכל כך אופייני לו.
"אחד הדברים שאני אומר למתאמנים בחמש אצבעות, זה שלהיות טוב בתיכון זה קל. הקושי האמיתי מתחיל כשאתה עובר בשלב אחד. בשנתיים האחרונות מתן הוכיח שהלב הענק שלו, האכפתיות והאהבה לאנשים היו חלק בלתי נפרד ממנו. ב-7 באוקטובר, אחרי שדני עם חברו נפצע, הוא ישר שלח לו, 'אחי, אני פשוט אוהב אותך'. כמה חודשים לאחר מכן, כשאיתן חברו נפצע, הוא היה הראשון לשבת צמוד בבית החולים. כשהציעו לו לצאת לקצונה בעיצומה של הלחימה בעזה, הוא אמר, אני רק מקווה לקבל חיילים ושלא ישלחו אותי להיות סתם קצין שמעביר הדרכות.
"אלה האנשים שהולכים איתנו, אנשים ששמים את טובת הכלל על פני טובתם האישית, אנשים שעושים הרבה פעולות מהלב מבלי לשאול מה יוצא לי מזה. תנועת חמש אצבעות מאבדת היום את הבוגר ה-19 שלה מתחילת הלחימה בעזה, הכאב הוא עצום ואין מספיק מילים למלא את החלל הריק שנוצר. משפחת שי היקרה, אנחנו כאן איתכם, ננציח, נתמוך ונהיה שם בשבילכם בכל מה שתצטרכו, ובעיקר נחנך את הדור הבא על הערכים והסיפורים של מתן. יהי זכרו ברוך".